<

זיכוי מלא מאשמת תאונת דרכים - מדינת ישראל נגד מיחלין (ת"ד 1066-07 ביהמ"ש לתעבורה אשדוד)

בית משפט השלום לתעבורה באשדוד
ת"ד 1066-07 מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' מיחלין
11 מאי 2010

בפני כב' השופטת גילת שלו
המאשימה מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד
נגד
הנאשמת אלינה מיחלין
<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה - עו"ד אייל פורטל
ב"כ הנאשמת –עו"ד סבן צורי


הכרעת דין
לפי סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשמת מהעבירות שיוחסו לה.

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום שייחס לה עבירות של גרימת תאונת דרכים, נזק וחבלה בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן- התקנות), נהיגה רשלנית בניגוד לסעיפים 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה (להלן- הפקודה), ואי ציות לתמרור ב-48 בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות.
לפי כתב האישום, ביום 13.10.06 נסעה הנאשמת ברכב, הגיעה למעגל תנועה, ונכנסה לתוכו מבלי לתת זכות קדימה לרכב שנסע אותה עת בתוך מעגל התנועה, וגרמה לתאונת דרכים, בכך שהתנגשה עם פינה קדמית ימנית של רכבה בדלת אחורית ימנית של הרכב המעורב, וגרמה לחבלות לנהג המעורב.

הנאשמת כפרה במיוחס לה בכתב האישום.

ראיות התביעה
עדותו של הנהג המעורב - מר אבו גאני אבי
לטענת הנהג המעורב, הוא נסע בכיכר, ועמד לפנות ימינה לרחוב משה דיין, כשלפתע הרגיש מכה חזקה, התעלף ונלקח לטיפול בבית החולים.
לדבריו, נסע בנתיב הימני מבין שני נתיבים, ורכבו נפגע בדלת האחורית. לשאלה, באיזה צד נפגע רכבו השיב "שלי. צד שלי, איזה צד? מהמכה החזקה, הרכב הסתובב פעמיים ונזרקתי".
בחקירתו הנגדית נשאל העד מדוע לא אמר בהודעתו כי נסע בנתיב הימני בכיכר, והשיב כי הבוחן לא שאל אותו.
לדבריו נסע לאט, במהירות של כ- 30-40 קמ"ש, אך לא ראה איש בכיכר עד שקיבל מכה, ולטענתו הנאשמת נסעה מהר, והוא הרגיש שבמקום ללחוץ על הברקס היא לחצה על הגז, וכלל לא ניסתה לעצור, ולכן מעוצמת הפגיעה, רכבו הסתובב במקום והועף למדרכה.
בחקירתו החוזרת הבהיר העד כי רכבו נפגע בצידו הימני.

עדות הבוחן - רס"מ דני פרצובסקי
הבוחן העיד בחקירתו הראשית, כי מסקנתו היתה שהגורם לתאונה היה אי ציות לתמרור ב-48 מצד הנאשמת.
לדבריו, אין אפשרות להעריך את מהירות נסיעת הנאשמת, אך הרכב המעורב נסע במהירות מינימום של 29 קמ"ש.
בחקירתו הנגדית טען הבוחן, כי לפי סימן הבלימה, בצידו הימני של הכביש, הוא מעריך שהרכב המעורב נסע בימין הכביש, והסביר כי סימן הבלימה מתחיל על המדרכה.
לדבריו, גם לפי מיקום רכב הנאשמת, התאונה ארעה בנתיב הימני, ואם לא כן, היו הרכבים נמצאים בתוך הכיכר.
עם זאת, לדבריו, אינו יודע מהו מקום האימפקט המדויק, אך הוא יודע כי הוא היה לפני סימן הבלימה.
לדבריו, לפי מיקום הרכבים, הרכב המעורב נסע בנתיב הימני, או שהוא נסע בנתיב השמאלי ועבר לימני.
לשאלת הסנגור האם יתכן שהנהג המעורב נסע בנתיב השמאלי ולפתע החליט לפנות ימינה, לאחר שהנאשמת כבר נכנסה לכיכר, כפי ששירטטה הנאשמת בנ/1 השיב "הרכב שיוצא מהכיכר חייב לצאת מהימני. מאחר ואין נקודת אימפקט וודאית, אז טענתך יכולה להיות נכונה".
בחקירתו החוזרת השיב הבוחן "לפי הנזקים הגרסאות של שניהם יכולות להיות נכונות".

עדות הנאשמת
לטענת הנאשמת, היא הגיעה לרחוב בן עמי, נכנסה לכיכר, לאחר שהביטה לנתיב הימני שהיה ריק, נסעה בנתיב הימני ועמדה לצאת מהכיכר ברחוב משה דיין, כשלפתע הגיע הרכב המעורב, כנראה מהנתיב השמאלי, "חתך" את רכבה ורצה להכנס גם הוא לרח' משה דיין.

בחקירתה הנגדית טענה הנאשמת, כי לא ראתה אף רכב בנתיב הימני. לשאלה מדוע במשטרה אמרה כי כלל לא ראתה אותו ולא התייחסה רק לנתיב הימני, השיבה "לא פירטתי איזה נתיב וגם הייתי כולי בהלם. קשה לענות בדיוק במצב כזה".
לטענתה, הבחינה ברכב המעורב לראשונה רק לאחר שפגעה בו.
לדבריה, לפי התמרור היא צריכה לתת זכות קדימה לרכבים בנתיב שלה, ולא בכיכר כולה.
הנאשמת השיבה לשאלת התובעת, כי כלל לא ראתה את רכב המעורב, כך שאינה יכולה להיות בטוחה שהוא נסע בנתיב השמאלי, אך לפי הפגיעה, אין אפשרות שהוא נסע בנתיב הימני.

לשאלת בית המשפט, כיצד הנזק שנגרם לרכב המעורב הוא נזק נקודתי ולא מתמשך, השיבה הנאשמת כי ברגע הפגיעה הרכב שלו עף, כך שרכבה לא המשיך לשרוט את רכבו.

דיון והכרעה
בעדויות שנמסרו לפניי, ניתנו, למעשה, שתי גרסאות סותרות, האחת של הנהג המעורב, והשניה של הנאשמת, ללא כל עדות אובייקטיבית.

משמיעת הצדדים ומעיון בתמונות הנזק של הצדדים, אפשריות שתי הגרסאות, כלומר האפשרות שהנהג המעורב נסע בנתיב הימני, והנאשמת התפרצה לכיכר בלי לתת לו זכות קדימה, והאפשרות השניה, שהנהג המעורב נסע בנתיב הפנימי בכיכר, ולאחר שהנאשמת נכנסה לכיכר סטה במפתיע לתוך הנתיב הימני בכוונה לצאת מהכיכר.

בהקשר זה יצויין, כי הנהג המעורב לא אמר בהודעתו במשטרה שנהג בנתיב הימני, ואף לא עומת עם טענותיה של הנאשמת, אשר נמסרו כבר בהזדמנות הראשונה.

עוד יצויין, כי הבוחן שהגיע לשטח וראה את הרכבים לאחר התאונה, לא שלל את האפשרות שגרסתה של הנאשמת נכונה.

אמנם, נראה כי אם גרסת הנאשמת היתה נכונה, הנזק ברכב המעורב היה מתמשך ולא נקודתי, אולם לא ניתן לשלול על הסף את הסברה של הנאשמת, שלאחר ההתנגשות, הרכב המעורב הוטח הצידה.

אמנם גרסתה של הנאשמת לפניי היתה מגמתית והיתה שונה מגרסתה במשטרה, אולם, גם אם ניתן היה לקבוע כי במאזן ההסתברויות גרסתו של הנהג המעורב היתה עדיפה, עדיין לא ניתן להתעלם מעדותו של הבוחן, ולא ניתן לקבוע כי גרסתו של הנהג המעורב יכולה להביא להרשעת הנאשמת מעל לכל ספק סביר.

לפיכך, אני קובעת כי המאשימה לא הוכיחה מעל ספק סביר כי הנאשמת גרמה לתאונה, ולכן כאמור החלטתי לזכותה מהמיוחס לה בכתב האישום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 יום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ז אייר תש"ע, 11/05/2010 במעמד הנוכחים.

5129371

גילת שלו 54678313
54678313

גילת שלו, שופטת

 

הוקלד על ידי: אורית חיון
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
 

קבע/י פגישה ייעוץ:

נא להזין שם מלא
נא להזין מספר טלפון
נא להזין סוג פניה
*שדות חובה

צור קשר ואנו נשמח לעזור לך
טל.  התקשר/י עכשיו: 1700-70-10-15
 
 
* שדות חובה

על מנת שנוכל לבחון את הפנייה בצורה המיטבית אנא צרף כל חומר רלוונטי
כגון: דו"ח משטרה, זימון לדין, תוצאות ועדה רפואית ועוד