<

המכון הרפואי לבטיחות בדרכים


המכון הרפואי לבטיחות בדרכים | חוק | חקיקה
1. מבקשי רשיון נהיגה לרכב ציבורי או לרכב משא כבד (ע"י פניה של משרד הרישוי).
2. עברייני תנועה "מועדים" ולאחר סיום ריצוי הפסילה או השלילה (ע"י פניה של משרד הרישוי).
3. נהגים שהיו מעורבים בתאונת דרכים והמשטרה דיווחה למכון הרפואי לבטיחות בדרכים על כך.
4. נהגים אשר דווחו על ידי בית המשפט למכון הרפואי לבטיחות בדרכים.
5. משתמשי סמים או מורשעי סמים או אלכוהול (ע"י פניה של משרד הרישוי, משטרת ישראל או סמכות הרישוי של צה"ל).
6. נהגים או מבקשי רשיון בעלי בעיות רפואיות.
7. נהג או מבקש רשיון אשר רופאו דיווח לגביו כי מחלתו עלולה לסכן אותו או את זולתו בעת נהיגה [ס' 12ב לפקודה].
8. נהגים אשר חייבים בבדיקה רפואית בהתאם לגילם [תקנה 196].
9 . נכי משרד הבטחון או נכים אשר הופנו על ידי המוסד לביטוח לאומי.
10. נבדקים המחוייבים בבדיקת ביקורת מטעם המכון הרפואי לבטיחות בדרכים וועדת ערר.

לצורך גיבוש המלצה המבוססת על בדיקה יסודית ומעמיקה, מופנה נהג למכון הרפואי לבטיחות בדרכים לשם בדיקת כשירות רפואית לנהיגה. נהג המופנה למכון הרפואי לבטיחות בדרכים עשוי להתבקש להמציא למכון מידע רפואי או מידע אחר, לעבור בדיקות במכון הרפואי לבטיחות בדרכים או להידרש לבדיקות משלימות חיצוניות. המכון לרוב מזמן נהגים המבקשים רישיון לרכב ציבורי ומשא כבד, אלה שצברו מספר רב של עבירות, אלה שהופנו לשם על ידי בתי המשפט, כאלה שהופנו בשל בעיית בריאות גופנית או נפשית, וקשישים שזומנו בשל גילם.

 

סמכויות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים | תפקידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים

לערוך בדיקות רפואיות עבור רשות הרישוי הרלוונטית. סמכות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים הינה על-פי צו של שר הבריאות מ- 1980 וכן מכוח תקנות 193, 194 ו-195 לתקנות התעבורה
1. מתן המלצות לרשות הרישוי על כשירות רפואית לנהיגה לפי סוג רכב מנועי

2. שיפור עצמאותם היום יומית והחברתית של נכים על ידי התאמת אביזרי נהיגה ורכב למגבלותיהם הרפואית.

3. מתן ייעוץ מקצועי לגורמים תעסוקתיים שונים על פי דרישה.

4. להבטיח שמערכות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים ופעולותיו מתוכננים ברמה מקצועית טובה וביצוע הפעולות נעשה על-פי התכנון וממלא אחר כל החוקים והתקנות המחייבים את המעביד עובדיו.

סמכויות ועדת ערר שבתל השומר | הנחיות להגשת ערר לועדה בתל השומר

ועדת ערר הינה יישות בקרה על המלצת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים ובסמכותה לשנות או לבטל את החלטת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים. מבקש רישיון נהיגה או בעל רישיון נהיגה אשר רואה עצמו נפגע מהחלטת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים יכול ואף רשאי להגיש ערר בפני ועדת ערר שבתל השומר תוך 30 יום מיום שהודעה על כך נמסרה לו על-ידי רשות הרישוי (תקנה 195א לתקנות התעבורה). ההנחיות להגשת ערר לתל השומר ושובר תשלום אגרה נמסרות על-ידי רשות הרישוי במועד קבלת התשובה. ההנחיות להגשת ערר לתל השומר הן :

1. כתב ערר - יש לציין את הסיבה להגשת הערר, נימוקים בכתב הערר, ניתן ואף רצוי לצרף כל מסמך עדכני או רלוונטי וחוות דעת נגדית של רופאים מומחים רלוונטיים.

2. תשלום אגרה חובה, וצירוף צילום שובר האגרה לאחר ביצוע התשלום. אין לועדת ערר סמכות לפטור מתשלום האגרה.

 

כושר נהיגה לקוי | סעיף 51 לפקודת התעבורה

סעיף 51 לפקודת התעבורה מסמיך את משרד הרישוי לפסול את רשיונו של הנהג מחמת כושר נהיגה לקוי. הפסילה אפשר שתהיה לצמיתות, לתקופה מסוימת או עד למילוי התנאים שיקבעו. המכון הרפואי לבטיחות בדרכים מזמן אלפי נהגים בשנה לבדיקות מסוגים שונים פסיכיאטריה תפקודי לב שמיעה וכו'. להחלטות המכון הרפואי וועדת הערר יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת על מי שמחזיק ברישיון נהיגה הנמצא בסכנה או על המבקשים רישיון.

חובת הנמקה | פערים בין חוות הדעת | שיקולים ונימוקים בבסיס ההחלטה | החלטה ללא נימוק אינה מאפשרת ביקורת

ערעור מנהלי עמנ (נצרת) 1609-04-11 אליהו חג'בי נגד מדינת ישראל כב' השופט דוד חשין:

הוראות הדין
סעיף 51 לפקודת התעבורה מסמיך את רשות הרישוי לפסול אדם, בהחלטה מנומקת, מלהחזיק רישיון מטעמי כושר נהיגה לקוי:

 

 

 

"רשות הרישוי רשאית, בהחלטה מנומקת, לפסול אדם המחזיק ברשיון נהיגה, לצמיתות, לתקופה מסויימת, או עד למילוי תנאים שייקבעו בהחלטה, אם היא משוכנעת שבעל הרשיון אינו ראוי לנהוג מחמת כושר נהיגה לקוי" .

 

סעיף 55א(א) לפקודה מסמיך את רשות הרישוי למנות רופאים, בהודעה שתפורסם ברשומות, הרשאים להעניק אישור רפואי לנהיגה. מכח הסמכה זו הוקם המרב"ד אשר תפקידו, בין היתר, לסייע לרשות הרישוי לאתר נהגים בעלי פרופיל אישיותי או מצב רפואי המעידים על אי התאמה לנהיגה בטוחה

סעיף 55א(ב) לפקודה קובע את זכותו של נפגע מהחלטות המרב"ד להגיש ערר לועדת ערר רפואית, במותב של שלושה רופאים:

 

 

 

"מבקש רשיון נהיגה או בעל רשיון נהיגה הרואה עצמו נפגע מהחלטת רופא מוסמך רשאי לערור, תוך זמן שייקבע בתקנות, לפני ועדת ערר רפואית של שלושה רופאים מתוך רשימה שאישר שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות" .

 

תקנה 195(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן &ndash; התקנות) מגדירה את סמכותה של ועדת הערר, כלהלן:

 

 

 

"ועדת הערר רשאית לאשר את החלטת הרופא המוסמך, לשנותה או לבטלה או להורות על בדיקה מחודשת בידי הרופא המוסמך (להלן - בדיקה מחודשת) של מבקש רשיון הנהיגה או של בעל רשיון הנהיגה (להלן בתקנה זו - המבקש) או ליתן החלטה אחרת ככל שיחייב הענין" .

 

תקנה 195ג(א) לתקנות קובעת:

 

 

 

"רופא מוסמך או ועדת ערר, לפי הענין, ימסרו למבקש רשיון נהיגה או לבעל רשיון נהיגה שבדקוהו, לפי בקשתו, את תוצאות הבדיקה הרפואית שנערכה לו, ממצאיה ונימוקים (להלן &ndash; הממצאים)" .

 


מהסקירה עד כאן עולה, כי הסמכות על פי הדין לפסול רישיון נהיגה של אדם או שלא לחדשו מטעמי כושר נהיגה לקוי, היא של רשות הרישוי לבדה. הרופא המוסמך במרב"ד או ועדות הערר הינם גופים מקצועיים בעלי מומחיות לבחינת כשירותם האישיותית והרפואית של הנוהגים בדרכים, והחלטותיהם בדבר מבנה אישיותו של הנהג או מצב תפקודו הינן בגדר המלצה לרשות הרישוי המוסמכת לקבל החלטה בענין. מכל מקום, בהתאם לתקנה 195ג(א), החלטת מרב"ד או ועדת הערר צריכה לכלול את תוצאות הבדיקות ואת הנימוקים להחלטה, ויש למוסרה לבעל הרישיון על פי בקשתו.
על החלטת רשות הרישוי ניתן להגיש ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים בשאלה משפטית בלבד. כך קובע סעיף 55(א1) לפקודה:

 

 

 

"ערעור על החלטה של רשות הרישוי לפי סעיף 51, שניתנה מטעמים של כשירות רפואית לאחר שניתנה החלטה של ועדת ערר רפואית כאמור בסעיף 55א(ב), תהיה נתונה לערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים; ערעור כאמור יהיה בשאלה משפטית בלבד" .

 

סעיף 55א(ד) לפקודה מוסיף וקובע כי:

 

 

 

"לא יוגש ערעור לפי סעיף 55 על החלטת רשות הרישוי לפי סעיף 51 שניתנה מטעמים של כשירות רפואית אלא לאחר שניתנה החלטה של ועדת ערר רפואית בערר על החלטת הרופא המוסמך, ולענין זה יימנה הזמן להגשת הערעור מיום שהודיעו לבעל הרשיון את ההחלטה של ועדת הערר הרפואית" .

 

אלו הן אפוא הוראות הדין הצריכות לענייננו. ומן הכלל אל הפרט

בהחלטת המשיבה צוין כי:

"החלטה זו ניתנה לאחר ששוכנעתי כי אינך ראוי לנהוג בדרגות הרשומות לעיל מחמת כושר נהיגה לקוי המהווה סיכון בטיחותי למשתמשים" .

אומר כבר עתה כי החלטת הוועדה אינה יכולה לעמוד, וכך גם החלטתה של רשות הרישוי. הוועדה לא התמודדה כלל בהחלטתה עם חוות דעתו של פרופ' חסין, ממנה עולה כי המערער החלים ממחלתו, אלא רק ציינה כי חוות דעת זו הונחה בפניה, מבלי לקבוע ממצא משלה בשאלת החלמתו של המערער מהבעיה הלבבית שבעטיה המליצה בשנת 2008 לשלול את הרשיונות שנלקחו ממנו. הוועדה אף לא התמודדה עם הסיכום הפסיכודיאגנוסטי, אותו היא עצמה הזמינה, שהמליץ לשקול בחיוב החזרתם של הרשיונות למערער. בהסתמכה על נימוקים נסתרים שלא פורטו, החליטה הוועדה להמליץ בפני רשות הרישוי להחזיר למערער את רישיונו לדרגה C, אך לא לדרגות D ו-E, וזאת מבלי לגלות מה היו השיקולים שעמדו בבסיס המלצתה. המשיבה מצידה קיבלה את המלצתה הבלתי מנומקת של ועדת הערר כלשונה, ובהודעה לאקונית שהוציאה למערער ביום 26.12.10 ציינה כי "הוחלט לקבל את המלצת ועדת הערר, לקבל את ערעורך לגבי רישיון נהיגה מדרגה C משא מעל 12 טון" משכך, דין שתי ההחלטות לביטול, מחמת הפגם המהותי של חוסר הנמקה שדבק בהן.

הלכה היא כי אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתן של הרשויות בשיקול דעתו שלו, אלא בוחן אם שיקול הדעת של הרשות המוסמכת הופעל בגדרי סמכותה ועל-פי כללי המשפט המינהלי, כפי שנקבעו בדין ובפסיקת בתי המשפט. בבר"מ 3186/03 מדינת ישראל נ' שלומית עין דור, פ"ד נח(4) 754, הבהירה כבוד השופטת (כתוארה אז) ביניש, את היקף הביקורת השיפוטית על החלטות רשות הרישוי להעניק או לשלול רישיון נהיגה בשל אי כושר רפואי או נפשי, כלהלן :

"בית-המשפט המינהלי יבחן בהליך המתקיים בפניו את החלטת הרשות על-פי עילות הביקורת השיפוטית, אך אין הוא משמש ערכאה המחליטה במקום הרשות המינהלית; הוא אינו שוקל את שיקוליה ולא ימיר את שיקול-דעתה בשיקול-דעתו שלו .... כל עוד החלטת הרשות אינה חורגת ממיתחם הסבירות, כלומר כל עוד מדובר בהחלטה שרשות מינהלית סבירה הייתה יכולה לקבל, לא יתערב בית-המשפט בהחלטה .... כך בדרך כלל, וכך במיוחד כאשר הרשות המינהלית משתיתה את החלטתה על בסיס חוות-דעת מקצועיות של גורמים מקצועיים ... מקום שהפעילה הרשות מומחים מטעמה, לא ישים עצמו בית-המשפט מומחה, וודאי שלא ימנה מומחה תחתיו כדי להכריע לגופה של מחלוקת מקצועית. אכן, לעולם לכל בעיה יהיו פותרים ופתרונים אחדים. ייתכן אף שבית-המשפט ייטה אחר החלטה המבכרת פתרון זה ולא פתרון אחר. אך בכך אין כדי להביא את בית-המשפט להחליף את שיקול-דעתה של הרשות בשיקול-דעתו .... כך בבית-המשפט הגבוה לצדק, וכך כמובן גם בבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-המשפט לעניינים מינהליים, ובכל ערכאה שיפוטית הנדרשת לכללי המשפט המינהלי..."

"הסמכות להעניק רשיון נהיגה או לשלול אותו ולהעריך את הסיכון הנשקף ממצבו הנפשי או הפיזי של אדם המחזיק רישיון נהיגה, נתונה למומחי רשות הרישוי. להם הכלים המקצועיים והניסיון לקבוע את מידת המסוכנות של אותו אדם לציבור הנהגים והולכי הרגל. מקום שהגורמים המקצועיים קבעו בו כי אדם אינו כשיר להחזיק ברישיון נהיגה, הרי שעשו זאת מתוך תחושת אחריות ולא מתוך רגשי "פטרנליזם" או "גבהות לב", כלשון השופט בפסק-דינו. לפיכך אם לא נפל פסול מסוג הפגמים שיש בהם כדי לפסול החלטה מינהלית-מקצועית של הרשות, לא ישים לעצמו בית-המשפט מומחה תחת מומחי הרשות" .

כאמור, הרשות המוסמכת להורות על פסילת רישיונו של אדם הינה רשות הרישוי, ולצורך קבלת ההחלטה רשאית היא להסתייע בגופים המקצועיים שהוקמו לצורך כך, קרי המרב"ד וועדת הערר שמעליו. על החלטת רשות הרישוי, ככל רשות מינהלית, חלים כל כללי המשפט המינהלי, ובכלל זה החובה לנמק החלטותיה, כדברי פרופ' דותן:

"חובת ההנמקה היא אחת החובות הדיוניות החשובות ביותר החלות על הליכי הפעולה של רשויות המינהל, ואחד המרכיבים המרכזיים בכל הליך רציונלי ומובנה של קבלת החלטות" (יואב דותן, "חובת ההנמקה של רשויות מינהל וגופים נבחרים" , מחקרי משפט יט (הוצאת אוניברסיטת בר אילן, התשס"ב-2002), 5, בעמ' 65).

על חשיבות ההנמקה אמר פרופ' זמיר, בספרו הסמכות המינהלית, כרך ב (נבו הוצאה לאור, תשנ"ו-1996), את הדברים הבאים :

 

 

 

"כמה מעלות טובות להנמקת החלטות מינהליות. ראשית, ההנמקה דורשת מחשבה סדורה והגיונית. לפיכך הצורך לנמק מוביל לביקורת עצמית של המחליט. ביקורת כזאת, אגב ההנמקה, מקטינה את החשש מפני החלטות שרירותיות או שגויות. שנית, הנמקה המתלווה להחלטה, ונשארת בתיק המינהלי, מאפשרת לרשות המינהלית לבדוק את עצמה לאחר מעשה, לפי הצורך, כדי להבטיח עקביות ואחידות בהפעלת הסמכות. שלישית, ההנמקה המצוייה בתיק מסייעת גם לממונים על הרשות המינהלית לקיים ביקורת על הרשות, בין היתר, כדי לוודא שהיא מפעילה את סמכותה בהתאם למדיניות רשמית או להנחיות של הממונים. רביעית, ללא הנמקה יקשה על אדם שנפגע מהחלטה מינהלית לשקול אם ההחלטה עומדת במבחן הדין, ואם יש יסוד וטעם להעמיד אותה לביקורת שיפוטית. ולבסוף, ההנמקה, כמו השימוע, תורמת למערכת היחסים הראויה שבין הרשות המינהלית לבין האזרח במדינה דמוקרטית, שכן יש בה כדי להקהות את התחושה של שרירות שלטונית" (שם, בעמ' 897-898).

 

חובתה הסטטוטורית של רשות לנמק החלטותיה מקורה בחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958 (להלן &ndash; חוק ההנמקות) הקובע, בסעיף 2א, כי ההנמקה חייבת להינתן בכתב. נוסף על חובתה לנמק החלטותיה מכוח חובת הנמקה כללית זו, מצווה רשות הרישוי לנמק החלטתה לפסול אדם מלהחזיק רישיון אף מכוח הוראה מפורשת וספציפית שנקבעה בסעיף 51 לפקודת התעבורה, המורה כי הפסילה תיעשה "בהחלטה מנומקת". מקום בו סומכת רשות הרישוי את החלטת הפסילה על המלצה מנומקת של ועדת ערר רפואית, אין לומר כי החלטת הרשות לוקה בחוסר הנמקה, ובלבד שהמלצת הוועדה נומקה כדבעי (וכן להיפך), כעולה גם מדברי כבוד השופט מ' סובל:

"המערער הגיש את הערר, טען פעמיים באמצעות בא-כוחו בפני ועדת הערר, עד שלבסוף ניתנה (ביום 23.4.06) החלטה מנומקת של הוועדה, בה מפורטים על פני 2 עמודים הממצאים והנימוקים אשר לאורם הוחלט לאשר את פסילת הרשיון. מאחר שהחלטת ועדת הערר הנה חלק בלתי-נפרד מההחלטה המינהלית עליה הוגש הערעור המינהלי, ומבחינה כרונולוגית הנה אף החוליה האחרונה בשרשרת לפני הערעור, אין לומר כי חובת ההנמקה לא קוימה כהלכה" (עמ"נ (ירושלים) 322/06 א' ס' נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה, פסקה 13, [פורסם בנבו] ניתן ביום 17.12.06).

 

 

 

הן חוק ההנמקות והן פקודת התעבורה, אינם אומרים דבר באשר לשאלה עד כמה צריכים הנימוקים להיות מפורטים, והדבר תלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה. "העיקר הוא שההנמקה תבהיר את הטעם, או את הטעמים העיקריים, להחלטה, באופן שיאפשר גם לברר אם היא חוקית. לצורך זה נדרש לעיתים שההנמקה תציג גם ממצאים עובדתיים, במידה שההחלטה מתבססת עליהם, או פרשנות של חוק, אם היא שנויה במחלוקת, או שיקולי מדיניות, אם הם שהנחו את הרשות המינהלית. אם ההנמקה אינה מפורטת או ברורה, במידה הנדרשת לפי הנסיבות, עשוי בית המשפט לקבוע כי אין היא בגדר הנמקה כלל, והתוצאה היא שהרשות לא קיימה את חובת ההנמקה" (זמיר, לעיל, בעמ' 909).

 

החלטת רשות הרישוי לא נומקה כלל והיא אימצה במלואה, ובצורה לאקונית, את המלצת ועדת הערר. אף המלצת ועדת הערר, שבהיותה המלצת הגוף המקצועי ניתן לראותה כאמור כחלק מהחלטת הרשות, לא נומקה. הוועדה לא התמודדה עם הפערים הקיימים בין חוות הדעת השונות, ולא פירטה את השיקולים ששקלה ואת הנימוקים שעמדו בבסיס המלצתה.

אין די באמירה סתמית לפיה " קראנו גם את חוות דעתו של פרופ' חסין אשר סבר שאין כל מניעה לתת לעותר רישיון נהיגה ברכב כבד ורכב ציבורי" . הוועדה אף סתמה ולא פירשה מדוע, ועל בסיס אילו חומרים שהוצגו לה, סברה כי כושר הנהיגה של המערער מאפשר לו לנהוג ברכב משא כבד בדרגה C, אך מונע ממנו לנהוג ברכב בדרגות D או E.

סבירותה של החלטה מינהלית נבחנת על רקע סבירותו של ההליך שקדם לקבלתה.

"תקינות ההליך היא תנאי לתוקפה של ההחלטה המינהלית. כאשר ההליך שקדם לקבלת ההחלטה המינהלית הוא בלתי תקין, עשויה ההחלטה להיפסל מטעם זה בלבד, גם אם הרשות היתה מוסמכת לקבל את ההחלטה ואף הפעילה שיקול דעת ראוי" (פרופ' ד' ברק-ארז, משפט מינהלי כרך א (תש"ע-2010) 261). בנסיבות אלה, ומשהחלטות המרב"ד, ועדת הערר ורשות הרישוי בעקבותיהן לא נומקו כנדרש ובאופן המאפשר ביקורת שיפוטית עליהן, סבורני כי צודק המערער בטענתו כי נפל בהן פגם המצדיק את התערבות בית המשפט.

ואחרון - שהוא במובן מסוים ראשון &ndash; התנהלותה של הוועדה בגדרה קיבלה את החלטתה האמורה:

כזכור, לדיון שערכה הוועדה ביום 5.12.10 אין כל תיעוד, ודבר קיומו נודע מהחלטות מאוחרות יותר של הוועדה, במסגרתן היא מזכירה את דבר ההחלטה שנתקבלה באותו היום. כזכור עוד, לשאלת בית המשפט על אודות הבדיקה שערכה הוועדה למערער באותו דיון (בהנחה שבדקה אותו), תיארה ב"כ המשיבה , על-פי מה שנמסר לה בעקבות פנייתה למשרד התחבורה וועדת הערר,כיצד פועלת הוועדה, כלהלן:

 

 

 

"התשובה שקיבלתי היא שיושבים 3 פרופסורים, בוחנים את הכל, את מצב בריאותו [של המערער}, את מחלתו, הם בודקים את היכולת הפסיכולוגית של המערער ומגיעים להחלטה, הם לא נדרשים בעיני החוק ובעיני עצמם לפרט מה בדיוק גרם. המצב שהם מפעילים את שיקול הדעת שלהם ושוקלים את השיקולים, הם בוחנים ועושים את האיזון ואחרי שעושים את המאזן הם מגיעים להחלטה שיש מקום לחזור בהם מהחלטה, זה נעשה ... הם לא מפרטים את השיקולים הללו" (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 1-6).

 

כפי שכבר ציינתי לעיל, מתכונת פעולה זו של הוועדה, שהנסתר בה רב על הגלוי, איננה מקובלת עלי לחלוטין. זאת, משום שהיא מנוגדת לחובת ההנמקה שוועדה חייבת בה מכוח הוראות החוק והתקנות, וגם אינה עולה עם טעמי ההנמקה, כפי שבוארו לעיל, כמו גם עם חובת ההגינות החלה על כל רשות מינהלית ( בג"ץ 4288/10 גרון, עו"ד נ' המנהל הכללי של משרד התקשורת, [פורסם בנבו] ניתן ביום 28.10.10). כפי שראינו, אחת התכליות העומדת בבסיס חובת ההנמקה קשורה בטעמי ביקורת. פשיטא, שהחלטה שאינה מנומקת אינה מאפשרת ביקורת: לא על ידי מקבל ההחלטה בדיעבד, לא על ידי הממונה על מקבל ההחלטה ולא על ידי בית המשפט. על כן,

"על הרשות המינהלית חלה חובה לפרט את הנסיבות ולבאר את הנימוקים שהביאו להחלטתה. זאת אלא אם כן קיים טעם שלא לעשות כן.... למעשה חובת ההנמקה אינה אלא שם כולל לשתי חובות משנה : האחת, החובה לנמק את ההחלטה המינהלית. השניה, למסור נימוקים אלה לידי האזרח..." (אליעד שרגא ורועי שחר, המשפט המינהלי &ndash; עילות ההתערבות, הוצאת שש, התשס"ח-2008, בעמ' 347). שהרי "... באין גילוי הנימוקים אין לעותר במה להיאחז : 'עם ספינקס אי אפשר להתווכח' " (כדברי כבודהשופט לנדוי (כתוארו אז) בבג"ץ 2/79 אל אסעד נ' שר הפנים, פ"ד לד(1) 505, 513). לאור כל האמור, אני קובע כי נפל פגם מהותי בהחלטותיהן של המשיבה ושל ועדת הערר, המחייבות את ביטולן. עם זאת, בית המשפט אינו מומחה בתחום הרפואה או בתחום רפואת הנפש, ובהינתן הפערים בין חוות הדעת השונות אינני סבור כי יש מקום שאורה על החזרת רישיון הנהיגה של המערער על כל דרגותיו. משכך, אני מורה כי החלטת המשיבה והמלצתה של ועדת הערר בכל הנוגע לדחיית עררו של המבקש לגבי רשיון נהיגה מדרגה D ומעלה (נהיגה במוניות ואוטובוסים) &ndash; תבוטלנה, והעניין יוחזר לדיון מחדש בפני ועדת הערר ולמתן החלטה חדשה ומנומקת כהלכה, בתוך 45 יום מהמצאת פסק דין זה למשיבה. ב"כ המערער יוזמן אף הוא לדיון שייערך על-ידי הוועדה. ניתן היום, כ"ב אב תשע"א, 22 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

עמנ (י"ם) 219-02 אזווי נגד משרד התחבורה - רשות הרישוי, כב' השופט משה דרורי: לפי סעיף 55 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961, לוועדת הערר נתונה הסמכות להחליט כל דבר, ככל שיחייב העניין. על כן, עקרונית, אין מניעה לכך שהוועדה תפריד בין סוגי הרשיונות, כי המחוקק לא היה עושה הפרדה בין סוגי הרשיונות אילולא סבר שיש הבדל מהותי ביניהם. ברם, במקרה כזה של הפרדה, אני סבור כי יש צורך לנמק באופן ברור, מפורש ומפורט את ההחלטה, תוך הצבעה על אותם גורמים הרלוונטיים לכל אחד מסוגי הרשיונות. אין חולק כי דבר זה, ואפילו חלק ממנו, לא נעשה על ידי וועדת הערר.

 

המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (המרב"ד) הינו הגוף העורך בדיקות כשירות לנהגים ובסמכותו להמליץ למשרד הרישוי על שלילת רישיון עקב אי התאמה (פיזית או נפשית) לנהיגה על כלי רכב מנועי.

מה תפקידו של המרב"ד?

המכון הרפואי לבטיחות בדרכים פונה לנהגים שיש חשש שאינם כשירים לנהוג עוד, והוא הגוף האמון על בחינת האפשרות לשלילת רישיון מנהגים על פי ניסיונם, גילם, וכשירותם.

המכון פונה לנהגים על בסיס מידע שהגיע אליו ממשרד הרישוי, בתי המשפט, הביטוח הלאומי, משטרת ישראל או מרופאים.

אל הבדיקה במרב"ד מגיע הנהג שהוזמן כשהוא מצוייד במסמכים רפואיים ואחרים על פי המופיע בבקשת הזימון המגיע בדואר. לעיתים, המכון מבקש או מאפשר בדיקות משלימות לבדיקה שתיערך במכון עצמו, שאותן ניתן לבצע באופן פרטי וחיצוני לבדיקה במרב"ד.

במהלך הביקור תיערך לנהג שזומן בדיקה (פיזית או נפשית) על ידי גורמים מקצועיים (כמו נרקולוג, פסיכולוג או פסיכיאטר, וכדומה), שיקבעו האם הנהג שזומן אכן אינו כשיר עוד לנהיגה.

את החלטת המרב"ד מקבל משרד הרישוי כהמלצה, והוא אינו מחוייב לפעול על פיה. באחריות רשות הרישוי לשקול את ההמלצות המתקבלות על ידי המכון, לפעול לפיהן (או שלא) וליידע את הנהג בנוגע לשינויים בהיתרי הנהיגה שלו.

מי מופנה לבדיקות כשירות רפואית במרב"ד?

בשיגרה, מופנים לבדיקות במכון הרפואי מבקשי רישיון עבור רכב משא או רכב ציבורי, נהגים נכים (על ידי משרד הביטחון או המוסד לביטחון לאומי), ומבקשי רישיון הסובלים מבעיות רפואיות שעלולות להשפיע על יכולתם לנהוג.

בנוסף, מופנים נהגים לבדיקות כשירות במרב"ד לבחינת אפשרות לשלילת רישיון במקרים הבאים:

נהגים אשר עברו עבירות תנועה חמורות או מרובות, ונהגים לאחר תום תקופת שלילת רישיון ממושכת

נהגים שהיו מעורבים בתאומות דרכים ודווחו על ידי משטרת ישראל או על ידי מערכת בתי המשפט

נהגים שהורשעו בבית משפט בגין שימוש באלכוהול או בסמים. במקרים כאלה, גם הפנייה מהמשטרה או מסמכות צה"לית עשויה להספיק על מנת לזמן נהג לבחינת האפשרות של שלילת רישיון.

כיצד מגיעים לבדיקת כשירות רפואית במרב"ד?

המזומנים לבדיקות במרב"ד, מקבלים הודעה בעניין בדואר. בהודעה ניתן למצוא את זמני המפגש ורשימה של מסמכים וניירות שעליהם להביא עימם. חשוב להקפיד להגיע לבדיקה מצויידים בניירת שהתבקשה.

שירותי המרב"ד ניתנים בשני סניפים של המכון - בחיפה ובתל אביב.

בנוסף, יש לשלם על קיום הבדיקה. עלות הבדיקה עומדת כיום על - 623 ש"ח, בדיקה בוועדת ערר עלותה 1,057 ש"ח. התשלום יכול להתבצע באינטרנט, בבנק הדואר או בעמדות התשלום במרב"ד.

ערעור על החלטות המרב"ד

במידה ולאחר הבדיקה במרב"ד הוחלט לשלול את רישיון הנבדק, ניתן להגיש ערעור על החלטה זו לוועדת ערר בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה בגין החלטת רשות הרישוי בעניינו, לוועדת הערר של המרב"ד בתל השומר.

מומלץ בחום להיוועץ עם עורך דין מנוסה טרם ההגעה למרב"ד, על מנת לקבל הדרכה והנחיות להקטנת הסיכון שרשיונכם יישלל בעקבות הבדיקה במכון. 





קבע/י פגישת ייעוץ: 1700-70-10-15

ראו עמוד הצלחות משפטיות!

צור קשר ואנו נשמח לעזור לך
טל.  התקשר/י עכשיו: 1700-70-10-15
 
 
* שדות חובה

על מנת שנוכל לבחון את הפנייה בצורה המיטבית אנא צרף כל חומר רלוונטי
כגון: דו"ח משטרה, זימון לדין, תוצאות ועדה רפואית ועוד