<

כיבוד הסדרי טיעון

 כיבוד הסדרי טיעון | פסיקה מנחה

 עפת (ת"א) 31812-01-11 שרון נגד מדינת ישראל, כב' השופט רענן בן יוסף, 10.2.11

אכן על פי הלכת ערעור פלילי 1958/98 בעניין פלוני, צריך היה בית המשפט קמא לכבד את הסדר הטיעון ומשכך מסכימים באי כוח הצדדים בפניי, אתקן את פסק דינו של בית המשפט קמא כך שברכיב הפסילה בפועל, הפסילה תעמוד על 45 ימים בניכוי הפסילה המנהלית שהייתה בת 30 ימים. יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם.

ע"פ (עליון) 1958-98 פלוני נגד מדינת ישראל, בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים [25.12.2002] לפני הנשיא א' ברק, המשנה לנשיא ש' לוין והשופטים ת' אור, א' מצא, מ' חשין, ד' דורנר, י' טירקל, ד' ביניש, א' ריבלין. ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא מ' לינדנשטראוס והשופטים א' רזי, י' דר) מיום 15.2.1998 בת"פ 1092/97. הערעור נתקבל.

השאלות שהערעור עוסק בהן הן מתי יכבד בית-המשפט הסדר טיעון שנערך בין התביעה לנאשם; מתי ידחה את ההסדר ומהי התוצאה כאשר בית-המשפט אינו גוזר עונש על-פי הסדר הטיעון. בית-המשפט העליון פסק:
א. (1) הסדר טיעון הינו הסכם בין תובע לנאשם שהתביעה מתחייבת בו לוותר על חלק מהאישומים המיוחסים לנאשם או להמיר אישום חמור באישום קל או לוותר לנאשם ויתור אחר המעניק לו הקלה בקשר לתוצאות המשפט, בתמורה להודאת הנאשם בעובדות שיש בהן כדי להרשיעו. בדרך-כלל הסדר טיעון אינו רק לעניין העונש, ובמקרים רבים הוא נערך גם לקביעת העובדות בכתב-האישום ולקביעת העבירות המיוחסות לנאשם, בין אלה שנוסחו במקור ובין אלה שתוקנו בעקבות הסדר הטיעון (589א – ב).

(2) על-פי עקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית, בית-המשפט הדן בתיק אינו צד להסדר הטיעון ואף אינו נוטל חלק במשא ומתן לגיבושו. הסדר טיעון לעניין העונש בא לידי מימוש כאשר הנאשם מקיים את חלקו ומודה בעובדות המוסכמות, והתביעה מצדה מקיימת את חלקה כאשר היא טוענת בבית-המשפט גם את נימוקי הקולה שלטובת הנאשם – הכול על-פי ההסכם שבין שני הצדדים. מעצם טיבו של הסדר הטיעון נובע כי הנאשם, שוויתר על זכותו לניהול הליך אשר בו נטל ההוכחה על התביעה, מצפה ומקווה לקבל מידי בית-המשפט את התוצאה המבוקשת – הקלה בעונש. מדובר בציפייה או בתקווה של הנאשם המבוססת על ההסכם שנערך בינו לבין התביעה לעניין העונש שזו תבקש, אולם בית-המשפט אינו מחויב על-פי אותו הסכם (589ג – ד).

(3) הסדר הטיעון מייתר את קיומו של ההליך הפלילי לשם בירור העובדות וקביעת מימצאי ההרשעה או הזיכוי, והוא אף עשוי לייתר את הליך גזירת הדין שלאחר ההרשעה. בכך מחליף ההסדר את ההליך הדיוני המסורתי שנקבע ככלי להגשמת

 --- סוף עמוד 577 ---

המשפט הפלילי. גם בהתקיים הסדר טיעון בית-המשפט אינו פטור מתפקידו המובהק בהרשעה ובהטלת העונש. עליו לוודא כי לפניו הודאת אמת שעל-פיה רשאי, ואף חייב הוא, להרשיע את הנאשם, וכן מוטל עליו לגזור את דינו (589ה – ו).

ב. (1) בתי-המשפט אינם מתייחסים עוד להסדרי הטיעון כהכרח לא יגונה אלא הם מכירים בערכם ובתרומתם. אין מדובר רק בצורך מעשי אלא במוסד אשר יש אינטרס ציבורי בקיומו, ויש לו הצדקה רעיונית כחלק מהשיטה האדוורסרית. גישה זו עולה בקנה אחד עם המגמות ההולכות ומתפתחות כיום הקוראות לפיתוח דרכי הבנה והידברות בין צדדים להליך הפלילי. מגמה זו מייחסת משקל לנכונותו של נאשם לשאת באחריות למעשיו ולצורך להעריך משקלה של נטילת אחריות מצדו לעניין ההקלה בעונש (592ז – 593א, ג – ד).

(2) הסדרי טיעון אינם בהכרח מחלישים את יסוד ההרתעה בענישה, אלא הם עשויים לתרום להרתעה אפקטיבית בכך שמביאים הם להרשעתם של נאשמים רבים יותר, ובהם נאשמים שמטעמים שונים היה עלול להתעורר קושי בביסוס אשמתם בראיות קבילות. האפקטיביות העונשית באה לידי ביטוי גם בכך שהתוצאה העונשית עשויה להיות מיידית ומהירה. בין היתר, נראה כי ההכרה במוסד הסדרי הטיעון מוצדקת יותר מאז הרחבת הייצוג הניתן לנאשמים באמצעות הסניגוריה הציבורית, לפיכך מקובל כיום לראות בהסדרי טיעון כלי לגיטימי ומכשיר התורם לאכיפת החוק (593ד – ה).

(3) בצד היתרונות של הסדרי הטיעון, אין להתעלם מהסיכונים שהסדרים אלה נושאים עמם, והם "סיכונים טבועים" במוסד מעצם אופיו. מהצד האחד, עומד החשש מפני הרשעת נאשם חף מפשע עקב נכונותו להודות במיוחס לו בשל הפיתוי שבטובת ההנאה הגלומה בהסדר. מהצד האחר, אורב החשש מפני פגיעה בעקרון השוויון, שמא התביעה עלולה ליתן משקל בלתי ראוי לנימוקים מקלים מסוימים עד כדי פגיעה באינטרס הציבור להענשת עבריינים, או שמא עלולה התביעה להיכשל במשוא פנים כלפי עבריין בעל מעמד או השפעה. הערובות המרכזיות לביטול חששות אלה בישראל מעוגנות במציאות המשפטית שבית-המשפט פועל בה, בעקרונות השיטה ובמסורת המקצועית שהתפתחה בישראל, המקיימת מערכת תביעה עצמאית
(594א – ג).

ג. (1) הגישה הראויה לעניין הסדרי טיעון היא גישת האיזון. בהתאם לגישה זו, הסדר הטיעון – באשר הוא – אינו רק שיקול אחד ככל יתר השיקולים העומדים בפני בית-המשפט הגוזר את העונש. הסדר הטיעון, כשהוא לעצמו, הוא שיקול מרכזי בגזירת הדין הן מטעמים של אינטרס הציבור הן כדי למלא אחר ציפיות הנאשם המוותר בהודאתו על זכותו לניהול ההליך הפלילי עד תומו. לכל אלה ייתן בית-המשפט משקל רב בעת שהוא מפעיל את שיקול-דעתו בשלב גזירת הדין, עם זאת אין מדובר בשיקול בלעדי (606ז – 607א, ד – ה).

(2) האינטרס הציבורי במובנו הרחב מחייב את בתי-המשפט לעודד קיומם של הסדרי טיעון. קיום הסדרי טיעון מאפשר פריסה רחבה יותר של אכיפת החוק, ובכך יש כוח מרתיע כשלעצמו, העשוי לאזן את אפקט ההקלה בעונש במקרה הקונקרטי. הסדר טיעון אשר נכרת בהתאם לכללים ועל-פי שיקולים ראויים, מקצר את עינוי הדין של

 --- סוף עמוד 578 ---

הנאשם ושל נאשמים פוטנציאליים הממתינים לכתב-אישום נגדם. ההסדר מסייע לרשויות האכיפה בהעמדת עבריינים נוספים לדין ומבטיח ענישה שאינה מרוחקת בזמן ממועד ביצוע העבירה. הוא חוסך את המשאבים הרבים המושקעים בניהול הליך פלילי, לעתים מורכב וממושך, המכביד הן על התביעה הן על הנאשם, ומפנה את בית-המשפט העמוס לעייפה לעיסוק בתיקים אחרים. מבחינה ערכית יש להסדר הטיעון ערך מוסף כאשר העבריין מקבל על עצמו אחריות למעשיו. נוסף על כל אלה, הסדר טיעון מסייע לנפגע העבירה בהביאו בחשבון את הצורך בשיקומו המהיר ובמניעת פגיעה נוספת בו עקב העדתו (607ה – ז).

(3) כל יתרונותיו של הסדר הטיעון אינם חזות הכול ומצויים הם על כף אחת של המאזניים. על הכף האחרת מצויים המקרים אשר בהם האינטרס הציבורי יחייב עמידה איתנה של התביעה ללא קיצורי דרך וללא הקלות. אם באלה תערוך התביעה הסדר טיעון, תעמוד היא לביקורתו של בית-המשפט, ויהיה בכך נימוק לדחיית הסדר הטיעון לעונש. הסדר טיעון המקל במידה מופרזת בעונש מערער את האמון במערכת האכיפה, פוגע בשוויון בפני החוק ומעורר חשד של העדפת נאשמים שיש בידם להשיג ייצוג בעל כישורים וקשרים המועילים להם (608ד – ו).

(4) ככלל, בית-המשפט יראה לקיים את הסדר הטיעון בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסדרי הטיעון, עם זאת תמיד חייב בית-המשפט עצמו לשקול את השיקולים הראויים לעונש. במסגרת בחינתו של העונש המוצע ייתן בית-המשפט דעתו על כל שיקולי הענישה הרלוונטיים ויבחן אם העונש המוצע מקיים את האיזון הדרוש ביניהם. לשם כך יבחן בית-המשפט את העונש ההולם בנסיבות העניין וישקיף עליו גם באספקלריה שהעמידה לרשותו התביעה בהסדר הטיעון שערכה. בבחינת הסדר הטיעון נקודת המוצא היא מידת העונש המוצע בשים לב לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה. כמו בכל הליך של גזירת הדין ייתן בית-המשפט דעתו גם על הנסיבות האישיות של הנאשם ועל שיקולי מדיניות של ענישה ראויה ויתחשב בכל אלה (608ז – 609א).

(5) בית-המשפט אינו יכול לקבוע אם התקיים האיזון הראוי בין אינטרס הציבור לטובת ההנאה שניתנה לנאשם בלא שיבחן מה היה העונש הראוי לנאשם אלמלא הסדר הטיעון, ומהי מידת ההקלה שניתנה לו עקב הסדר הטיעון. לשם הערכת מידת ההקלה יהיה על בית-המשפט לשקול, כמידת יכולתו ובשים לב למגבלות הנובעות מהנתונים שלפניו, את מידת הוויתור שוויתר הנאשם נוכח סיכויי ההרשעה או הזיכוי אלמלא ההסדר, אף שהנחת היסוד היא כי הרשעת הנאשם מבוססת על הודאת אמת, וכי ההרשעה עומדת איתן על רגליה בלא קשר לראיות שבידי התביעה. בית-המשפט יבחן את שיקוליה הפרטניים של התביעה בנסיבות העניין הנדון. כן ייתן בית-המשפט דעתו על האינטרס הציבורי שבהשגת הודאת הנאשם ובקבלת אחריותו למעשיו. עוד יביא בחשבון את האינטרס הציבורי במובנו הרחב – החיסכון בזמן השיפוטי ובמשאבי התביעה – והאינטרס הקיים בניצול יעיל של המשאבים שבידי כלל גורמי האכיפה. בין היתר, יהיה בית-המשפט מודע לצורך בהשגת ראיות נוספות להעמדת עבריינים

 --- סוף עמוד 579 ---

נוספים לדין בין באותה פרשה ובין בפרשיות אחרות שאינן קשורות לעניין הנדון (609ב – ד).

(6) שיקול משמעותי שעל בית-המשפט להביא בחשבון בטרם יכריע אם לקבל הסדר טיעון או לדחותו, הן ציפיותיו של הנאשם. נאשם אשר הודה על סמך הסדר טיעון ויתר על זכותו לניהול הליך, ויתר על הזכות לחקור את עדי התביעה ואף ויתר על הסיכוי לזיכוי. אמנם, מבחינה משפטית צרופה ההסכם בינו לבין התביעה הוא הסכם למאמץ מצד התביעה ולא הסכם לתוצאה. התביעה יוצאת ידי חובתה בבקשה עונש בהתאם להסדר הטיעון ובהביאה את נימוקיה לקולת העונש. בכך מולאו ההתחייבויות החוזיות שבין הצדדים. הנאשם אף מוזהר על-ידי סניגורו ובעיקר על-ידי בית-המשפט כי האחרון אינו קשור בהסכם. עם זאת הנאשם מפתח ציפייה שהתביעה תשכנע את בית-המשפט בצדקת טיעוניה. שיקול זה הוא שיקול משפיע, שעל בית-המשפט לשוקלו בטרם דחיית הסדר טיעון, עם זאת גם שיקול זה ייבחן על-ידי בית-המשפט בשים לב ליתר נתוני התיק שלפניו ובמסגרת שקילת היחס ההולם שבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם בנסיבות העניין, לבין אינטרס הציבור במובנו הצר והרחב (609ה – ז).

(7) בית-המשפט ידחה הסדר טיעון אם ימצא כי נפל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה. הנחת עבודה ראויה היא כי התביעה עומדת בחזקת התקינות והכשרות, ובית-המשפט יניח ככלל כי התביעה, כמופקדת על אינטרס הציבור, פועלת בתום-לב ומשיקולים ענייניים, אולם על בית-המשפט לדחות הסדר טיעון אם נפל פגם משמעותי בשיקולי התביעה גם כאשר התביעה פעלה בתום-לב. שיקול המפר במידה משמעותית את האיזון הראוי בין שיקולי הענישה הרלוונטיים באופן שנוצר יחס בלתי הולם בין ההקלה הניתנת לנאשם לבין אינטרס הציבור, יהיה בו כדי לפסול את הסדר הטיעון בשל טעותה של התביעה גם אם מניעיה כשרים הם (610א, ה, ז – 611א).

ד. (1) גזירת הדין היא השלב הסופי בהליך מורכב ורב-שלבי שראשיתו בהסדר בין הצדדים וסופו בהכרעה שיפוטית המכבדת את מבוקשם של הצדדים, אך שוקלת אותו תחילה במאזני בית-המשפט. יש חשיבות לפרקטיקה הראויה בכל הנוגע להסדרי טיעון הן בשלב ההודאה הן בשלב גזירת העונש. לקיומה של פרקטיקה ראויה תהא גם השפעה על שיקול-הדעת של בית-המשפט (611ב).

(2) בתחילת ההליך, לאחר שהצדדים הגיעו לידי הסדר טיעון, יודיעו על כך לבית-המשפט ויתייחסו להסדר ככל שהוא נוגע לעובדות כתב-האישום ולעבירות שההרשעה בהן מתחייבת מן העובדות. גם לאחר עריכת הסדר טיעון מן הראוי שעובדות כתב-האישום ישקפו את אופן התרחשות המעשים המיוחסים לנאשם ללא שינוי מהותי מאופן התרחשותם בפועל על-פי התשתית הראייתית הקיימת. בית-המשפט לא יתערב בפרטי האישומים שהתביעה מייחסת לנאשם אם הנאשם הסכים להודות בהם, אלא אם הוברר לו כי נפל פסול או פגם מהותי מהסוג של הטעיה, לחץ או פיתוי בהסדר לעניין האישום, או שהעובדות חורגות באופן קיצוני ובוטה מן העובדות שהוכחו בהליך שכבר התקיים בפניו. בדרך-כלל, ככל שמדובר בפרטים המהווים את האישומים שבכתב-האישום, לא יראה בית-המשפט להתערב בניסוחם

 --- סוף עמוד 580 ---

המוסכם. בית-המשפט יכבד את שיקול-הדעת הרחב שיש לתביעה בכל הנוגע לעצם ההעמדה לדין ולקביעת האישומים המיוחסים לנאשם מלכתחילה (611ג – ו).

(3) בטרם יקבל בית-המשפט את הודאת הנאשם, יסביר לו בית-המשפט כי הוא אינו קשור להסדר הטיעון, וכי קיימת אפשרות שלא יגזור עליו את העונש המוסכם בינו לבין התביעה. בית-המשפט יוודא כי ההודאה היא הודאת אמת, וכי הנאשם הבין את משמעות הודאתו ואת התוצאות הצפויות בעקבותיה. משמעות הדבר היא כי הודאת נאשם הניתנת בפני בית-המשפט אסור שתהא הודאה על-תנאי או הודאה מסויגת, שכן יהא בכך כדי לחתור תחת בירור אמיתותה של ההודאה על-ידי בית-המשפט ותחת בחינת הבנתו של הנאשם את משמעות הודאתו. רק לאחר שבית-המשפט שוכנע כי הנאשם הודה מרצונו ללא סייג ומתוך הבנת המשמעות של הדברים ירשיעו בית-המשפט.

(4) בית-המשפט ישמע במסגרת הטיעונים לעונש המוצע על-פי הסדר הטיעון את נימוקי התביעה לבקשת הקולה. הוא יקבל מפי התביעה את השיקולים לעריכת הסדר הטיעון וכן את מרב הנתונים הקשורים לגזר-הדין המוצע, הן מבחינת אינטרס הציבור הן מבחינת טובת ההנאה שניתנה לנאשם במסגרת ההסדר וסיבותיה. נוסף על כך, ישמע בית-המשפט מהצדדים טיעונים לעונש שיועלו בהם השיקולים הרלוונטיים לענישה, לרבות טיעונים לחומרה מפי התביעה (612ב).

(5) ככל האפשר, מועדפים הסדרי טיעון שנקבע בהם בין הצדדים טווח ענישה הנע בין עונש מזערי מוסכם לעונש מרבי מוסכם. טכניקה זו של הסדרי טיעון מותירה בצד ההסכמה בין הצדדים יתר מרחב לשיקול-הדעת השיפוטי, עם זאת גם הסדר טיעון שהעונש המוצע בו נקבע לתקופה מוגדרת, אשר לכאורה טמונה בו מגמה לצמצום שיקול-הדעת שהצדדים מותירים לבית-המשפט, אינו פסול. פעמים רבות הסדר כזה נדרש כדי לאפשר לצדדים להגיע להבנה ולהסכמה, בייחוד נוכח רצונם של נאשמים להבטיח ככל האפשר את העונש הצפוי להם (612ג – ד).

(6) לאחר קיום הליך כאמור יגזור בית-המשפט את הדין. הוא יבחן את העונש על-פי אמות-המידה שנמנו ויבדוק אם העונש המוסכם שהוצע לו אינו מפר את האיזון הדרוש בין טובת ההנאה שהנאשם מקבל לבין אינטרס הציבור. אם שוכנע בית-המשפט בקיומו של איזון כאמור, יאמץ את הסדר הטיעון. אם הופר האיזון האמור, אם התביעה הכללית חרגה בהפעלת השקלול ההולם במזיד, בשוגג או בתום-לב, ואם ציפיות הנאשם מנותקות מהצדקה עניינית, יסטה בית-המשפט מההסדר המוצע ויגזור את הדין על-פי שיקול-דעתו (612ה).

(7) גם כאשר בית-המשפט דוחה את הסדר הטיעון, עליו לגזור את העונש ההולם בשים לב לנסיבות העניין ותוך הבאה בחשבון של העובדה כי הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון. זאת, כאשר הסדר הטיעון נערך בתום-לב וממניעים כשרים מצד התביעה. אשר-על-כן, ככלל, יש להניח כי בגוזרו את הדין על-פי שיקולים ראויים הפער בין העונש שיגזור בית-המשפט לבין העונש שהצדדים הסכימו עליו לא יהיה עצום ורב. האיזון החדש שיקבע בית-המשפט בגזירת הדין לאחר שדחה את הסדר הטיעון, ייעשה תוך שקלול נכון של כל שיקולי הענישה כאילו נערך על-ידיו הסדר טיעון

 --- סוף עמוד 581 ---

הולם. גישה זו תביא לענישה מקלה לעומת זו הצפויה לנאשם שלא הודה במסגרת הסדר טיעון והורשע בעבירה דומה ובנסיבות דומות (612ו – ז).

(8) כלל זה ראוי שיישמר, אלא אם יקבע בית-המשפט שעריכת הסדר הטיעון במקרה הקונקרטי הייתה פסולה מלכתחילה, וכי אינטרס הציבור נפגע מעצם עריכת ההסדר ומן ההקלה הצפויה בעונש. מקרים מהסוג האחרון, כאשר נערך הסדר טיעון, והוא נדחה מכול וכול מטעמים של פסלות עצם עריכת ההסדר, יהיו מעטים וחריגים וקשה כיום לצפותם (613א).

ה. (1) חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-‎1982 (להלן – החסד"פ) קובע כי עובדה שנאשם הודה בה בפני בית-המשפט יראוה כמוכחת, זולת אם בית-המשפט ראה שלא לקבל את ההודאה או התיר לנאשם לחזור בו מהודאתו. הכלל הרחב שנקבע בחסד"פ הוא כי חזרת נאשם מהודאתו תיעשה באישור בית-המשפט ומנימוקים מיוחדים שיירשמו (613ה – ו).

(2) התפיסה הבסיסית שהחסד"פ משמיע מצביעה לכאורה על כך שפגם או פסול שנפלו בהודאה הם העילה המיוחדת המצדיקה מתן אפשרות לנאשם לחזור בו מהודאתו. יש להבחין בין הודאה שניתנה מתוך טעות ואי-הבנת הנסיבות, בייחוד בתנאים של הסדר טיעון שהנאשם לא הוזהר במהלכו כי בית-המשפט אינו קשור בהסדר, שאז יורשה הנאשם לחזור בו מהודאתו, לבין הודאה שנתן הנאשם מתוך הבנה ומודעות לתוצאותיה ולכך שבית-המשפט אינו קשור בהסדר הטיעון – שאז אין הצדקה לאפשר לו לחזור בו מההודאה אף כאשר נדחה הסדר הטיעון לעניין העונש. החמרה בעונש ביחס לעונש המוסכם אינה עילה להשמיט את הקרקע מתחת להרשעה המבוססת על הודאה שניתנה במסגרת הסדר טיעון, לאחר שהנאשם הוזהר כי בית-המשפט אינו כבול להסדר (614ג – ו).

צור קשר ואנו נשמח לעזור לך
טל.  התקשר/י עכשיו: 1700-70-10-15
 
 
* שדות חובה

על מנת שנוכל לבחון את הפנייה בצורה המיטבית אנא צרף כל חומר רלוונטי
כגון: דו"ח משטרה, זימון לדין, תוצאות ועדה רפואית ועוד