<

נהיגה בשכרות

טופס פס"ד אינו ראוי

רעפ 1787-11 שי שבתאי נגד מדינת ישראל, בבית המשפט העליון מפי כב' השופט אליקים רובינשטיין



שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין


מיני-רציו:

נדחתה בקשת רשות ערעור על הרשעת המערער, לפי הודאתו, בעבירה של נהיגה בשכרות, ועל בקשתו לחזור בו מהודאותו בעבירה. נפסק כי הודאת הנאשם בביצוע העבירה ברורה היא, וכי עובדת ה"שכרות המשפטית" אינה מוטלת בספק נוכח תוצאות בדיקת הינשוף.



דיון פלילי – הודאה – הודיה בעובדות - חזרה מהודאה

בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן

עונשין – ענישה – מדיניות ענישה

עסקינן בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי בו נדחה ערעור המבקש על פסק דין של בימ"ש לתעבורה שהרשיע את הנאשם, לפי הודאתו, בעבירה של נהיגה בשכרות וגזר עליו קנס, פסילה למשך 20 חודש וכן פסילה ומאסר מותנים. בקשת המערער לחזור בו מהודאתו, נדחתה. גם ערעורו לבימ"ש המחוזי בו ביקש המבקש לחזור בו מהודאתו, נדחה. המבקש טוען כי הנחת המוצא של בתי המשפט הקודמים, לפיה הוא הודה במיוחס לו, שגויה וכי יש ליתן לו את יומו בבימ"ש.

בית המשפט העליון (השופט א' רובינשטיין) דחה את הבקשה ופסק כי:

רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה ובענייננו אין הבקשה מתיימרת לחרוג מעניינו הפרטי של המבקש. שנית, הנאשם הודה בעבירה המיוחסת לו, ובנוסף "הוסיף והסביר" מתי וכמה שתה. מדובר בהודאה ככל משפטה וחוקתה. עובדת "השכרות המשפטית" אינה מוטלת בספק נוכח תוצאותיה של בדיקת הינשוף. מסיבות אלה אין להיעתר למבוקש.

כשעסקינן בנהיגה בשכרות, כשהמסוכנות עשויה להפוך את מכונית הנוהג בשכרות ל"מכונת מוות", ובודאי בנהג מקצועי, העונש שהוטל אינו מחמיר, גם נוכח הוראת הפסילה על-ידי המחוקק. ואולם, הטופס הבלתי נוח המשמש את בתי המשפט לתעבורה לצורך הדיון עלול להביא לעתים לתוצאות בעייתיות. ראוי שטופס בעייתי לא ישמש במערכת שיפוטית ולכן יש מקום להפקת לקחים מערכתית, שתבטיח מיטב ההתייחסות לזכויות דיוניות.

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט בן יוסף) מיום 17.2.2011 בתיק עפ"ת 22696-12-10, [פורסם בנבו] בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב (סגן הנשיאה ויטלסון) מיום 31.10.10 בתיק תת"ע 5653-10-10.


ב. נגד המערער – נהג משאית - הוגש כתב אישום בו נטען, כי נמצא ביום 17.9.10 בשעה 0830 בבוקר נוהג כשהוא שיכור, ובדיקת "ינשוף" שנערכה העלתה ערך של 510 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף. המבקש, שלא היה מיוצג לעת ההיא, אמר בדיון בבית המשפט לתעבורה ביום 31.10.10 לפני סגן הנשיא ויטלסון (כך לפי טופס הפרוטוקול של בית המשפט לתעבורה, ככל שעלה בידי לקראו בצילום שצורף): "מודה ששתיתי שלוש בירות בשלוש בלילה, בשמונה בבוקר שתיתי, לא הרגשתי השוטר שהריח אותי אחרי שעתיים, אני לא רגיל לשתות". ולפיכך הורשע על פי הודאתו, ונגזרו עליו קנס (1,000 ₪), פסילה למשך 20 חודש וכן פסילה ומאסר מותנים. כעבור זמן, ומשהיה מיוצג, ביקש המערער לחזור בו מהודאתו, ואולם בקשתו נדחתה (הבקשה וההחלטה בה לא צורפו לבקשה, ואת ההחלטה מיום 12.12.10 בעניין זה הורדנו באמצעות המחשב ברשת בתי המשפט), נאמר בהחלטה כי מטרת הבקשה "לאיין את תוצאות ההליך המשפטי, להתחמק מעונש שניתן כדין, ובגין מעשה אסור שאכן בוצע על-ידי המבקש והוא הודה בו לאחר שהבין היטב את האשמה המיוחסת לו".


ג. גם בערעורו עתר המבקש לחזור בו מהודאתו, בעיקר מן הטעם - כלשון בית המשפט המחוזי - "שלא הודה בפני בית המשפט קמא, שאין הוא ברמה מספקת כדי לפתח גמירות דעת להודות בעבירה כה חמורה וכי הופתע מגזר הדין". ביום 17.2.11 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. נקבע, כי התרשמות ישירה מהמבקש מעלה "שאין מדובר חס וחלילה באדם עם רמה נמוכה של אינטליגנציה", ולפיכך משהודה המבקש "באופן ברור במה שהואשם בו, אין לאפשר לו מקצה נוסף", לאחר שהדין נגזר.


ד. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, בעיקר נטען, כי דברי המבקש המצוטטים מעלה אינם כוללים הודאה בעבירה של נהיגה בשכרות במובנה המשפטי. הוטעם, כי משפטית לא כל אדם ששתה משקה אלכוהולי ואחר כך נהג נחשב שיכור, והודאת המבקש בעובדות המסוימות בהן הודה עדיין אינה עולה כדי הודאה בעבירה הפלילית. נטען איפוא, כי הנחת המוצא של בתי המשפט הקודמים, לפיה המבקש הודה במיוחס לו, שגויה - ויש ליתן לו את יומו בבית המשפט.


ה. לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. ראשית, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 6481/95 ימין נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]); בענייננו אין הבקשה מתיימרת לחרוג מעניינו הפרטי של המבקש. שנית, בהחלטת בית המשפט לתעבורה לדחות את הבקשה לחזרה מהודאה (אשר לא צורפה לבקשה) נאמר כך: "הנאשם, אשר מבין את השפה העברית היטב, הודה בבית המשפט לאחר ביצוע ההקראה כדין, בפה מלא, בעבירה המיוחסת לו. עוד הוא הוסיף והסביר כי 'שתה שלוש בירות בלילה', טרם נהיגתו ברכב, עוד הוא הוסיף כי הוא ''איננו מורגל לשתיה וזו התוצאה'" (החלטת סגן הנשיאה ויטלסון מיום 12.12.10; ההדגשה הוספה - א"ר). דהיינו, הנאשם הודה בעבירה המיוחסת לו, ובנוסף "הוסיף והסביר" מתי וכמה שתה. מדברים אלה של סגן הנשיאה (שבפניו נערך - כאמור – הדיון המקורי ביום 31.10.10)



עולה בפירוש, כי מדובר בהודאה ככל משפטה וחוקתה. שלישית, לא למותר לציין, כי עובדת "השכרות המשפטית" אינה מוטלת בספק נוכח תוצאותיה של בדיקת הינשוף. מסיבות אלה אין בידי להיעתר למבוקש. אוסיף עוד, לגופה של ענישה – אף כי לא עליה בקשת רשות הערעור: ברי כי כשעסקינן בנהיגה בשכרות – כשהמסוכנות עשויה להפוך את מכונית הנוהג בשכרות ל"מכונת מוות", כפי שציינתי בעבר – ובודאי בנהג מקצועי, העונש שהוטל אינו מחמיר, גם נוכח הוראת הפסילה על-ידי המחוקק.


ה.
ואולם, אשוב ואדגיש עניין החוזר ונשנה בתיקים אלה. הטופס הבלתי נוח המשמש את בתי המשפט לתעבורה לצורך הדיון עלול להביא לעתים לתוצאות בעייתיות. הנה בענייננו, טענות הסניגור מתבססות על רישום בכתב ידו של סגן הנשיאה, אשר בו באה הודאת המבקש. החלטת סגן הנשיא מיום 12.12.10 הבהירה את הדברים, ובלעדיה היה תיעוד הדברים בבית המשפט קשה קריאה במידה רבה, אם כי ניתן להבנה בסופו של יום, מדובר בטופס שאמור לאפשר לבית המשפט לתעבורה (וחשוב לא פחות, גם לערכאת הערעור) להתרשם מטיעוני הצדדים ומחומר הראיות - וראוי שטופס בעייתי לא ישמש במערכת שיפוטית, עמדתי על כך לפני כמעט שש שנים: "בשולי הדברים אציין, כי לטעמי, טופס המשמש - ככל הנראה - בבית המשפט לתעבורה, וששימש גם במקרה דנן, אינו מרווח לכאורה דיו כדי לאפשר רישום ראוי של הטיעונים; למשל לתשובת הנאשם ניתנות שתי שורות, לטענות לעונש שבעה חצאי שורות (לתביעה ולנאשם לחוד), לגזר הדין בהקשר ההנמקה - שלוש שורות. ראו בהיקש גם בג"ץ 266/05 פילנט נ' אל"מ עפרוני [פורסם בנבו], שבו הידרשות לטופס התלונה המשמעתית הצה"לי (טופס 630). יש מקום לכך שהנוגעים בדבר יתנו את הדעת לטופס" (רע"פ 2550/05 שפירא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]). אציין כי הטופס הצבאי, כך נמסר לי בשעתו, שופר בעקבות הערותינו. על דברים אלה חזרתי שוב אך לאחרונה (ראו רע"פ 9004/10 שמעיה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] פסקה י'). סבורני, כי יש מקום להפקת לקחים מערכתית, שתבטיח מיטב ההתיחסות לזכויות דיוניות; מסיבה זו אבקש מהמזכירות להעביר עותק מההחלטה גם למנהל בתי המשפט.


ו. סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.


א' רובינשטיין
ניתנה היום ל' באדר א' תשע"א (6.3.2011).

צור קשר ואנו נשמח לעזור לך
טל.  התקשר/י עכשיו: 1700-70-10-15
 
 
* שדות חובה

על מנת שנוכל לבחון את הפנייה בצורה המיטבית אנא צרף כל חומר רלוונטי
כגון: דו"ח משטרה, זימון לדין, תוצאות ועדה רפואית ועוד