<

נהיגה בשכרות

נסיבות מיוחדות | ענישה

תתע (ירושלים) 18453-08 מדינת ישראל נגד נ. אלימלך, מפי כב' השופטת מרים קסלסי



שופטת בית המשפט השלום מרים קסלסי


מיני-רציו:


הנאשם הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות. ביהמ"ש האמין לנאשם שטען כי ביקש להשאיר את רכבו באזור המועדון ולנסוע במונית הביתה, אולם היה עליו לשפר את אופן הצבת רכבו בחנייה על מנת שלא יחסום כניסה לחנות שתיפתח בבוקר המחרת. מדובר בנסיבות חריגות, שיש בהן כדי להפחית את תקופת פסילת רישיון הנהיגה מתחת לתקופת המינימום הקבועה בחוק

הנאשם הורשע על סמך הודאתו, במהלך ישיבת ההוכחות, בעבירה של נהיגה בשכרות, עת נמצאו בנשיפתו 530 מ"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף. לטענת הנאשם, הסיבה לניהול ההוכחות עד לשלב זה הייתה שכנועו הפנימי כי בנסיבות המקרה – בהן ביקש לחזור הביתה במונית ולא ברכבו, אולם על מנת שלא לחסום כניסה לבית עסק בבוקר שלמחרת הזיז רכבו מס' מטרים לאחור – אין לראותו כמי שנהג בשכרות. הנאשם ביקש להקל בעונשו מסיבות הקשורות לעברו התעבורתי שאינו מכביד, מסיבות הקשורות לנסיבות ביצוע העבירה כאמור ובשל נסיבות משפחתיות אישיות.


בימ"ש לתעבורה קבע בגזר דינו כי:


נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה ומסוכנת שהוגדרה לא אחת כ"מכת מדינה", ועל כן יש לעקרה מהשורש בדרך של קביעת עונש חמור במיוחד, במטרה להרתיע כל נהג ונהג, גם נורמטיביים, ולשנות את התפיסה החברתית לפיה ניתן לשתות ולנהוג. כפי שנפסק, דרך המלך בעבירה של נהיגה בשכרות הינה


הטלת עונש פסילה בפועל לתקופה של שנתיים כעונש מינימום, וככל שקימות נסיבות מחמירות יש להשית, מלבד עונשים אחרים, עונש פסילה לתקופה ארוכה יותר מהמינימום הקבוע בחוק. עם זאת, בהתקיים נסיבות מיוחדות הקשורות בעבירה, בעבריין או בנסיבות חיצוניות, יכול ביהמ"ש להפחית מעונש הפסילה בפועל שהוטל על הנאשם, לאחר שפירט שיקוליו, כמו כן רשאי הוא להמיר חלק קטן מהפסילה בפסילה על תנאי. הפחתה או המרה כאמור יכול שייעשו בתוספת עונשי של"צ, קנס ומאסר על תנאי במקרים מתאימים.


במקרה הנדון, מדובר בנסיבות חריגות. הנאשם ביקש להשאיר את רכבו באזור המועדון ולחזור למחרת היום, אולם היה עליו לשפר את אופן הצבת רכבו בחנייה, על מנת שלא יחסום כניסה לחנות שתיפתח בבוקר המחרת. ביהמ"ש מאמין לנאשם כי אלו היו נסיבות המקרה. לנאשם הייתה מודעות והבנה כי אסור לו לנהוג במצבו, ועל כן מטרת הענישה בעניינו הינה אך להעמידו על טעותו, לפיה גם הזזת רכב ולו למטרים ספורים, הינה אסורה במצבו ומהווה נהיגה לכל דבר ועניין. המדובר במקרה היכול להיחשב ככזה המצדיק חריגה מעונש המינימום. אין ספק כי גם המחוקק, שביקש להחמיר עד מאוד עם נהגים שיכורים, לא ראה לנגד עיניו מקרים כדוגמת אלו של הנאשם. גם העובדה שלא רבים הם המקרים כדוגמת זה, מלמדת על חריגותן של נסיבות המקרה ושוללת הסכנה של "פריצת הסכר". נסיבותיו האישיות של הנאשם והעדר עבר תעבורתי, שהיו פועלים לקולא בכל מקרה אחר בו לא נקבע עונש מינימום לעבירה, מקלים על קבלת החלטה זו.


אם כן, יש מקום בנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון כדי להפחית את תקופת פסילת רישיון הנהיגה מתחת לתקופת המינימום הקבועה בחוק, שהינה שנתיים ימים, לתקופה של 11 חודשים. הנאשם יבצע 120 שעות שירות לתועלת הציבור. היה והנאשם לא יתאים לביצוע עבודות שירות או לא יבצען במועד, כי אז יושת עליו עונש פסילה לתקופה נוספת בת 3 חודשים. כמו כן מושת על הנאשם עונש מאסר על תנאי, קנס בסך 2,500 ₪ ופסילת רישיון על תנאי.


גזר דין
הנאשם הורשע על סמך הודאתו, במהלך ישיבת ההוכחות, בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(3), 64ב (א), 39(א) לפקודת התעבורה ותקנה 169 א לתקנות התעבורה, עת נמצאו בנשיפתו 530 מ"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף.

לטענת הנאשם ובא כוחו הסיבה לניהול ההוכחות עד לשלב זה היתה שכנועו הפנימי של הנאשם, כי בנסיבות המקרה, בהם ביקש לחזור הביתה במונית ולא ברכבו, אולם על מנת שלא לחסום בית עסק בבוקר שלמחרת, הזיז רכבו מס' מטרים לאחור, כדי שלא יחסום כניסה לבית עסק, אין לראותו כמי שנהג בשכרות.

ב"כ המאשימה ביקש שלא אאמין לגרסה זו של הנאשם וכי אראה בו כמי שנתפס בקלקלתו, אשר ניסה להתחמק מהמשטרה, כשאורות רכבו כבויים, אולם דברים אלו לא עולים בקנה אחד עם העובדה שעוכב ע"י השוטר מחוץ לרכבו כשחצה הכביש לצד הנגדי ועם עדותו של השוטר ג'ריס חזן : "כאשר קראתי לו קריאה ראשונה הוא ישר ענה לי לא התעלם.."(ראה פרוטוקול עמ' 2 ש' 22), ראה גם תגובתו הראשונית של הנאשם בעת שנתפס: "חניתי בסמוך לאומן 17 בחניה לא מסודרת בלילה, שיפרתי כשלושה מטר כדי לאכול ולנסוע במונית הביתה" (ת/2 ):, ראה גם דו"ח פעולה (ת/3) וכן דבריו בשימוע – ת/5.


הנאשם ביקש להקל בעונשו מסיבות הקשורות לעברו התעבורתי שאינו מכביד, מסיבות הקשורות לנסיבות ביצוע העבירה – הזזת הרכב למטרים ספורים בלבד ולנסיבות משפחתיות אישיות – טרגדיה משפחתית ששיבשה את כל מהלך חייו (אחותו נרצחה ע"י בן זוגה בדמי ימיה), ואשר הביאה להתמוטטות נפשית וכלכלית.


המאשימה מבקשת להתייחס לנאשם ככל נאשם המורשע בעבירת נהיגה בשכרות, שאינו מודה בהזדמנות הראשונה ולגזור עליו 30 חודשי פסילה, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי וקנס, אולם הענישה בישראל היא ענישה אינדיווידואלית. (ע״פ 433/89 אטיאס נ׳ מ"י ו-רע״פ 3173/09 פראג׳ין נ׳ מ"י) [פורסם בנבו]. האמור אינו עומד בסתירה לכך כי ענישה, על דרך הכלל, מודרכת על ידי הוראות החוק ומדיניות הענישה כפי שנקבעה בפסיקתו של בית המשפט העליון, בסוגי העבירות השונות, בהתחשב במיקומו של הערך המוגן במדרג הערכים, עליו ביקש המחוקק להגן.


התייחסות החוק והפסיקה לעבירת נהיגה בשכרות
נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה ומסוכנת שהוגדרה לא אחת כ "מכת מדינה" (רע"פ 7948/08 אגבריה נ' מ"י) [פורסם בנבו], ועל כן יש לעקרה מן השורש בדרך של קביעת עונש חמור במיוחד במטרה "להרתיע כל נהג ונהג, גם אלו הנורמטיביים ולשנות את התפיסה החברתית לפיה ניתן לשתות ולנהוג" . (רע"פ 7948/06 אלייא נ' מ"י [פורסם בנבו] כפי שצוטט ע"י כב' השופט רובינשטיין ברע"פ (עליון) 2668/11 מנחם כהן נ' מ"י) [פורסם בנבו].


בעפ"ת (מחוזי י"ם) 54017-03-11 מ"י נ' גוריבסקי שניתן לאחרונה (30/5/11) סקר כב' השופט אמנון כהן את גלגוליה של הצעת החוק, אשר ביקשה להחמיר הרבה יותר ולהטיל עונש מאסר מינימאלי של 6 חודשים ותקופת פסילה מינימאלית של 3 שנים לנוהג בשכרות, כל זאת במטרה לצמצם באופן דרסטי את תופעת הנהיגה בשכרות.

 

"מטרת המחוקק בקביעת עונש פסילה מינימאלי היתה לצמצם את שיקול הדעת המוקנה לשופט ולבכר באופן מוגבר ומובהק את האינטרס הציבורי של יצירת הרתעה בקרב ציבור הנהגים, על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם."

 

"...רק במקרים מיוחדים ונדירים ניתן לסטות מן הכלל ולהפחית את תקופת הפסילה או לקבוע את הפסילה כפסילה על תנאי" (דברי כב' הש' כהן בפס"ד גוריבסקי בעמ' 9).


כיצד יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו ומה הן "נסיבות מיוחדות"?
בע"פ (מחוזי ים) 4832/09 מ"י נ' השאם שויש, אריה לוי ואח' [פורסם בנבו] מנחה כב' השופטת חנה בן עמי את הערכאה דלמטה וכך היא מסכמת:

 

"... יש לתת עדיפות לאינטרס הציבור ולבכרו על פני שיקולים הנוגעים לפגיעה בנאשם או לשיקומו. עם זאת, ותוך שעל הערכאה הדיונית לשים לנגד עיניה את האינטרס הציבורי כאמור עדיין ניתן שיקול דעת לבית המשפט לפרש את המונח "נסיבות מיוחדות" בפירוש הכולל הן נתונים הקשורים לעבירה (בדיקת מאפיינים תקינה, רמת שכרות נמוכה וכדומה), הן נתונים הקשורים בעבריין (נסיבות אישיות ומשפחתיות, עבר תעבורתי קל וכדומה), והן נתונים חיצוניים...".

 

סיכומם של דברים, דרך המלך בעבירה של נהיגה בשכרות הינה הטלת עונש פסילה בפועל לתקופה של שנתיים כעונש מינימום, וככל שקימות נסיבות מחמירות יש להשית, מלבד עונשים אחרים, עונש פסילה לתקופה ארוכה יותר מהמינימום הקבוע בחוק. עם זאת, בהתקיים נסיבות מיוחדות הקשורות בעבירה, בעבריין או בנסיבות חיצוניות, יכול בית המשפט להפחית מעונש הפסילה בפועל שהוטל על הנאשם, לאחר שפירט שיקוליו, כמו כן רשאי הוא להמיר חלק קטן מהפסילה בפסילה על תנאי. הפחתה או המרה כאמור יכול שייעשו בתוספת עונשי של"צ, קנס ומאסר על תנאי במקרים מתאימים..." .

 

האם התקיימו בענייננו נסיבות חריגות המאפשרות לבית המשפט לחרוג מעונש המינימום ?
כב' השופט אמנון כהן בעפ"ת (מחוזי ים) 54017-03-11 סוקר נסיבות שהעלו נאשמים, כמו: מעידה חד פעמית, מובטל או עולה חדש הזקוקים לרישיון הנהיגה כדי לפרנס את משפחותיהם, רמת אלכוהול שנמצאה היתה נמוכה יחסית, קיום אורך חיים נורמטיבי והעדר עבר פלילי, מצב כלכלי קשה והודאה באשמה, ומצא כי נסיבות אלו לא הוכרו על ידי ביהמ"ש העליון כמקרים המצדיקים חריגה מעונש המינימום.

המקרה שלפני מובדל מן האחרים בנסיבות ביצוע העבירה. כאמור, הנאשם ביקש להשאיר את רכבו באזור המועדון ולחזור למחרת היום, אולם היה עליו לשפר את אופן הצבת רכבו בחנייה, על מנת שלא יחסום כניסה לחנות שתיפתח בבוקר המחרת.

אני מאמינה לנאשם כי אלו היו נסיבות המקרה, וכי לא היתה לו כל כוונה לנסוע ברכבו לביתו, כי אם להחנותו ולנסוע במונית. אני סבורה כי יציאתו מהרכב וחציית הכביש בטרם עוכב על ידי השוטר תומכת בגרסתו של הנאשם. לנאשם היתה מודעות והבנה כי אסור לו לנהוג במצבו, ועל כן מטרת הענישה בעניינו הינה אך להעמידו על טעותו, לפיה גם הזזת רכב ולו למטרים ספורים, הינה אסורה במצבו ומהווה נהיגה לכל דבר וענין.

אני מוצאת כי נסיבות נהיגה אלו הינן חריגות ביחס לכלל הנאשמים הנתפסים כשהם נוהגים בשכרות.


ב"כ הנאשם הציג מקרים ספורים הדומים בנסיבותיהם, בהם הופחתה תקופת הפסילה ל-14 חודשים, 11 חודשים ואף ל- 10 חודשים.

- נהגת אחת נסעה בתוך חניון,

- השני נסע מטרים ספורים

- והשלישי רק התניע.

ראה עפ"ת (מחוזי מרכז) 44032-03-10 כהן טופז נ' מ"י ובו תיאור של מקרה נוסף (אסף מלול נ' מ"י) וכן ע"פ (מחוזי ים) 4723/09 מועלם דוד נ' מ"י. [פורסם בנבו] במקרה האחרון בו הופחתה הפסילה ל-10 חודשים, היה הנאשם שיכור כלוט עד כדי אובדן שליטה וחוסר הכרה, לטענתו התניע והבין שאינו יכול להמשיך בנהיגה.

 

לעניות דעתי, המקרה שלפני יכול להיחשב ככזה המצדיק חריגה מעונש המינימום. נסיבותיו האישיות של הנאשם והעדר עבר תעבורתי, שהיו פועלים לקולא בכל מקרה אחר בו לא נקבע עונש מינימום לעבירה, מקלים עלי את קבלת החלטתי זו.

אין לי ספק כי גם המחוקק, שביקש להחמיר עד מאוד עם נהגים שיכורים, לא ראה לנגד עיניו מקרים כדוגמת אלו של הנאשם. גם העובדה שלא רבים הם המקרים כדוגמת זה של הנאשם מלמדת על חריגותן של נסיבות המקרה ושוללת הסכנה של "פריצת הסכר".

 

אציין עוד כי לא מצאתי מקרה דומה למקרה שבפני שהובא בפני ביהמ"ש העליון ונקבע לגביו כי אינו מצדיק חריגה מעונש המינימום, או כי ישנה רשימה סגורה של מקרים שייחשבו כמצדיקים חריגה מעונש המינימום, שאם כך היה הדבר לא היה טעם מלכתחילה במתן סמכות ושיקול דעת לבית המשפט לחרוג מעונש המינימום "בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין..", כאמור בסעיף 39א' לפקודת התעבורה.

 

מיותר לציין את הידוע לכל כי במקרים לא מעטים ניאותה התביעה להתחשב בנאשם זה או אחר ולא דרשה להחיל עליו את עונש המינימום הקבוע בחוק לביצוע אותה עבירה, וזאת מתוך התחשבות בנסיבותיו המיוחדות של הנאשם ו/או של נסיבות ביצוע העבירה. בתי המשפט בערכאות השונות סומכים ידם על שיקול דעתה של המאשימה ומאשרים הסדרי טיעון אלו, ועל כן אין כל מניעה שגם בית המשפט יוכל לעשות שימוש בשיקול הדעת המסור לו על פי דין, חרף התנגדות התביעה, ובלבד שיינתן משקל ראוי לכל השיקולים הרלוונטיים, תוך שהוא מקבל על עצמו את עול מצוות ההלכה הפסוקה והתקדים המחייב.

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי יש מקום בנסיבות המיוחדות שפורטו לעיל כדי להפחית את תקופת פסילת רישיון הנהיגה מתחת לתקופת המינימום הקבועה בחוק, שהינה שנתיים ימים.

 

יודגש כי בשל הפחתת תקופת הפסילה מהמינימום שנקבע בחוק, הושתו על הנאשם עונשים נוספים וחמורים כשלעצמם, לרבות עבודות של"צ, מאסר על תנאי, קנס ופסילה על תנאי.
לסיכום, אני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים:

3. הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים לאחר שקוזזה פסילה מנהלית בת 30 ימים. הנאשם יפקיד רישיונו עד לא יאוחר מיום 10/9/11. הנאשם מוזהר כי העונש המקובל על נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל.


4. הנאשם יבצע 120 שעות שירות לתועלת הציבור, במועד שיתואם מול שרות המבחן. השרות יוכל לשנות את מקום ביצוע העבודות לפי הצורך, תוך דיווח לביהמ"ש וללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת. היה והנאשם לא יתאים לביצוע עבודות שירות או לא יבצען במועד, כי אז יושת עליו עונש פסילה לתקופה נוספת בת שלושה חודשים.


5. הנני מצווה על מאסרו של הנאשם למשך 30 ימים וזאת על תנאי למשך שנתיים, אם יעבור על הוראות סעיף 62(3) לפקודת התעבורה שעניינו נהיגה בשכרות.


6. הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים מהיום.


7. אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 2,500 ₪ אשר ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 1/8/11 ואילך.


זכות ערעור תוך 45 ימים מיום הודעת גזר הדין.
הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום י"ג סיון תשע"א, 15/06/2011 במעמד הנוכחים.

מרים קסלסי, שופטת
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

צור קשר ואנו נשמח לעזור לך
טל.  התקשר/י עכשיו: 1700-70-10-15
 
 
* שדות חובה

על מנת שנוכל לבחון את הפנייה בצורה המיטבית אנא צרף כל חומר רלוונטי
כגון: דו"ח משטרה, זימון לדין, תוצאות ועדה רפואית ועוד