<

נהיגה בשכרות

נסיבות מיוחדות שירשמו

תתע (ירושלים) 7150-06-10 מדינת ישראל נגד ש. לידסקי, מפי כב' השופט אברהם טננבוים



שופט בית המשפט השלום אברהם טננבויים


גזר דין
השאלה בקצרה פשוטה היא. מה צריך להיות דינו של בחור צעיר, לוחם בצנחנים, שבמהלך חופשה משירותו הצבאי שתה מעבר למותר? ומעבר לשתייה זו מכל בחינה אחרת הריהו אזרח למופת?

 

למותר לציין שעקב התמשכות ההליכים הרי בינתיים סיים הנאשם את שירותו והוא עומד בתחילת חייו. ברור שאם העונש היה ניתן בזמן שירותו, הרי פגיעתו בנאשם הייתה פחותה בהרבה שכן היה אז בפעילות מבצעית רוב שעות היממה וממילא החוסר ברישיון לא היה משמעותי. ואילו כעת, פגיעת העונש חמורה בהרבה.

 

לאחר ששקלתי הגעתי למסקנה כי מדובר בנסיבות מיוחדות שיש ליתן להן משקל, אולם כדי שלא יוצא חוטא נשכר יש לאזן את הפחתת השלילה בשירות לתועלת הציבור, והכל כפי שיוסבר.

 

הנאשם שאול לידסקי הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) ו- 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); ועל תקנה 169א לתקנות תעבורה,התשכ"א- 1961.

 

בהתאם לנטען בכתב האישום ביום 14.05.10 בסמוך לשעה 04:16, נהג הנאשם ברכב מסוג "טויוטה" מ"ר 86-445-66, בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר נשוף הוא מעל הכמות המותרת בחוק.

 

כידוע ישנה מחלוקת בין בתי המשפט לתעבורה בשאלת הענישה הראויה על נאשמים שנתפסו בנהיגה בשכרות. ככלל, נציגות המאשימה בירושלים סבורה כי על נאשמים שנתפסו נוהגים בשכרות יש להשית באופן גורף את עונש המינימום הקבוע בפקודה, ורק במקרים חריגים ביותר, ניתן להשית פחות. לצערנו, עד כה לא ברור לנו מהם אותם המקרים החריגים והקיצונים המצדיקים פסילה פחותה מעונש המינימום.

 

לאלה יש להוסיף כי מוזרה בעיני עמדתה של התביעה שכן התביעה עצמה הגיעה לפניי לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש פעמים להסדרי טיעון שבמסגרתם הוטלו על נאשמים עונשי פסילה נמוכים להפליא משיקולים של "נסיבות מיוחדות". אם הבנתי נכון, הרי לגרסת התביעה יכולה היא להגיע להסדרים ולקבוע כי ישנם נסיבות מיוחדות, אך בית המשפט איננו רשאי לעשות כן, וגישה זו כמובן איננה יכולה להתקבל. במילים פשוטות יותר, התביעה גורסת כי היא ורק היא תקבע מהן הנסיבות המיוחדות. דעתי שונה היא שכן לא יעלה על הדעת כי קביעת הענישה תעשה על ידי התביעה דווקא. (אם כי נציין כי היא תואמת את הידוע בספרות על כך שעונשי מינימום גורמים להעברת שיקול הדעת לתביעה).

 

ככלל עמדתו של מותב זה היא שבהתקיים נסיבות מיוחדות במקרה הקונקרטי שלפניו רשאי הוא להשית פחות מעונש המינימום ולהורות שהפסילה חלקה תהא על תנאי. זאת בהתאם לסמכות שהוענקה לו בחוק. בהקשר זה יש לציין כי שיטת הענישה בשיטתנו היא שיטה המשקלל את נסיבותיו המיוחדות של כל אדם ואדם.

 

במקרה שלפנינו הנאשם עשה עלי רושם חיובי של אדם המנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי. מדובר בנאשם צעיר יליד שנת 1989 שהעבירה מושא התיק אינה מאפיינת את חייו וכי מדובר במעיד חד פעמית. נוסף לכך יש לציין כי הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ובכך חסך מזמנו של בית המשפט. נוסיף, כי הנאשם הביע את חרטתו על מעשיו.

 

זאת ועוד, שרות המבחן התרשם באופן חיובי מהנאשם ובנה לו תוכנית בהיקף של 250 שעות לתועלת הציבור במסגרת עיריית מעלה אדומים, בסיוע בבתי ספר כאב בית.

 

בנסיבות האמורות, לאחר ששקלתי את כל השיקולים, ביניהם מדיניות הענישה בעבירות מעיין אלה ונסיבותיו האישיות של הנאשם, והזמן הרב שעבר שלא באשמתו אני דן את הנאשם כדלקמן:

 

פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל תשעה חודשים בניכוי הפסילה מינהלית שכבר ריצה. הפסילה של שמונת החודשים תחושב החל מיום 02.11.2011 (בו הפקיד הנאשם את רישיונו), יתרת חמישה עשרה החודשים, יהיו על תנאי לשלוש שנים, אם ינהג בזמן שכרות.

 


250 שעות לתועלת הציבור, אותן יבצע הנאשם במסגרת עירית מעלה אדומים, בסיוע בבתי ספר כאב בית. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינו מחדש.


למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.

 


המזכירות תשלח העתק גזר הדין לב"כ הנאשם עו"ד ערן עמי, לתביעה ולשירות המבחן.



אברהם טננבוים, שופט
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, י"ט אדר תשע"ב, 13 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

 

ת 10214-09 מדינת ישראל נגד כהן, מפי כב' השופט אברהם טננבוים

 

 


גזר דין


השאלה בקצרה: מתי עונש פסילה על תנאי ממלא את דרישת פסילת המינימום שבחוק?

 

 

1. סעיף 36 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה" ו/או "הפקודה"), קובע בהאי לישנא:


"(א) בית-המשפט רשאי, באין הוראה אחרת בפקודה זו, לפסול נאשם פסילה על תנאי מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה, ורשאי בית המשפט לקבוע שמקצתה של תקופת הפסילה תהיה על תנאי.

 

 

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), אם נקבעה בחיקוק לגבי עבירה שעליה הורשע הנאשם פסילה לתקופת מינימום מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה (להלן בסעיף זה – תקופת מינימום), ייפסל בפועל ולא יורה בית המשפט כי הפסילה לתקופת המינימום, כולה או מקצתה, תהיה על תנאי, אולם אם הורשה בית המשפט בחיקוק להורות על פסילה לתקופה קצרה מתקופת המינימום רשאי הוא להורות כי התקופה שקבע או מקצתה תהיה על תנאי. (ההדגשה אינה במקור – א.ט)

 

2. אם כן, הסעיף קובע כי אם נקבע בחיקוק עונש של פסילת הרישיון לתקופת מינימום, ירוצה העונש בפועל. אולם, אם בית המשפט הורשה בחיקוק לקבוע תקופת פסילה קצרה יותר, רשאי הוא להורות גם כי הפסילה שקבע תהא, כולה או מקצתה, על תנאי.

 

3. שתי פרשנויות אפשריות לסעיף 36(ב). הראשונה, כי אם אכן יכול בית המשפט לקבוע תקופת פסילה קצרה יותר (מסיבות כלשהן שהוגדרו לו בחוק), אז ורק אז רשאי הוא להורות כי הפסילה תהיה גם על תנאי. קרי, מאותן סיבות שרשאי הוא להורות על פסילה קצרה מתקופת המינימום, רק מאותן סיבות רשאי הוא להורות כי הפסילה שקבע (תהיה אשר תהיה) תהיה על תנאי. פרשנות זו תכונה להלן "הפרשנות המצמצמת".

 

4. השנייה (והמקובלת עלי) היא כי בכל מקרה שבו בית משפט רשאי בחיקוק לקבוע תקופת פסילה קצרה יותר, הרי רשאי הוא להורות שהפסילה תהיה על תנאי. וזאת בלי שום קשר לשאלה מדוע הורשה לקבוע תקופת פסילה קצרה יותר. קרי, לשון הסעיף היא שברגע שאין חובה מוחלטת על אורך תקופת הפסילה, הרי אין חובה על כך כי הפסילה תהיה בפועל. זו תכונה להלן "הפרשנות המרחיבה"

 

5. הפרשנות זו מקובלת עלי מארבעה נימוקים שונים שדי בכל אחד מהם אך בוודאי מצטרפים הם זה לזה בבחינת איש לרעהו יאמר חזק.

 

6. הנימוק הראשון מתבסס על הפרשנות הלשונית ההגיונית. החוק דורש דרישה אחת בלבד. קרי, אם הורשה בחוק מכל סיבה שהיא לקצר את אורך הפסילה (ואין התייחסות לסיבה), מורשה הוא לקבוע כי כולה או חלקה תהיינה על תנאי. לו הפרשנות המצמצמת הייתה הנכונה, היה הנוסח צריך להיות "אולם אם הורשה בית המשפט בחיקוק להורות על פסילה לתקופה קצרה מתקופת המינימום רשאי הוא להורות מאותן סיבות שהורשה בחיקוק כי התקופה שקבע או מקצתה תהיה על תנאי. (המילים המודגשות אינן קיימות בחקיקה, והן אלו שהיו צריכות להיות לו הפרשנות המצמצמת הייתה הנכונה, א.ט.)

 

7. הנימוק השני מתייחס לפרשנות שעומדת אחרי תכלית החוק. תכלית החוק ברורה לדעתנו. זו קובעת כי במקרים בהם יש פסילת מינימום חובה, כוונת החוק הייתה כי זו תהיה בפועל. אולם אם ממילא יש שיקול דעת לשופט, הרי אין מדובר במקרים שבהם ביקש המחוקק פסילת מינימום חובה. והתוצאה ההגיונית היא שניתן להטיל גם פסילה על תנאי.

 

8. הנימוק השלישי לדחיית הפרשנות המצמצמת קשור לכוונת המחוקק כשחוקק את הסעיף. החיקוקים בעניין הפסילה על תנאי עברו תהפוכות רבות כשכל פעם שונתה סמכותו של בית המשפט.[1]

 

9. בסופו של דבר התקבל נוסח הסעיף הנוכחי.[2] בדברי ההסבר לתיקון לחוק[3], נכתב:

 

"מוצע איפוא –

(1) לקבוע בסעיף קטן (ב) רק זאת, כי אם נקבעה בחיקוק פסילה לתקופת מינימום ואין לבית המשפט סמכות להטיל פסילה לתקופה קצרה ממנה – על בית המשפט להטיל לפחות פסילת מינימום זו בפועל, ורק אם הוא פוסל לתקופה ארוכה ממנה תוכל התקופה הנותרת להיות על תנאי...".

 

10. מן האמור בהצעת החוק עולה כי אם לבית המשפט אין סמכות להטיל פסילה לתקופה קצרה יותר, יטיל בית המשפט את פסילת המינימום בפועל; ברם, אם נתונה לבית המשפט הסמכות להשית פסילה לתקופה קצרה מתקופת המינימום, נתונה לו גם הסמכות לקבוע כי הפסילה כולה או מקצתה תהא על תנאי. זוהי למעשה הפרשנות המרחיבה שהצגנו לעיל.

 

11. הנימוק הרביעי ואולי החשוב מכל הוא כי במשפט פלילי עסקינן. הוראת סעיף 34כא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), קובעת: "ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין". ממילא ברור כי מן הראוי והצודק הוא לפרש את החוק בדרך המקלה עם הנאשם.

 

12. מכל אלו עולה מסקנה אחת ברורה. כל מקום שיש בו פסילת מינימום בחוק העונשין שבית המשפט מוסמך מסיבות שונות לרדת מאורך הפסילה, יכול הוא לפסוק כי כולה או חלקה תהיה על תנאי. לא בנקל כמובן יפסוק בית המשפט פסילה על תנאי במקום פסילת מינימום, אך הנימוקים אינם חייבים להיות אלה שבעטיים ירד מאורך פסילת המינימום.

 

 

 

הדיעות בפסיקה בעניין זה

 

13. רק פסק דין מחוזי אחד דן בשאלה זו לעומקה. מדובר בע"פ (ת"א) 70230/02 פרקליטות מחוז ת"א – פלילי נגד סולטן שמעון, (לא פורסם, ניתן ביום 16.1.2003 ע"י כב' השופטת ברוש) ונצטטו כלשונו:

 

  

"הנה כי כן, על פי הוראת סעיף 36(ב) סיפא לפקודת התעבורה, עולה בבירור, כי בעבירות בהן נקבע עונש מינימום של פסילה, רשאי בית המשפט להטיל את העונש, כולו או מקצתו, לריצוי על תנאי, ובלבד שבית המשפט הורשה להורות על פסילה לתקופה הקצרה מתקופת המינימום, כפי שנקבע בין היתר, בסעיף 38(2) לפקודת התעבורה הנוגעת לעניינינו. הדבר נובע מכך, שאין בסיס עיוני להבחנה בין עונש של פסילה בפועל לבין עונש של פסילה על תנאי. עמדתו זאת נובעת, מתוך השוואה להשקפה, כי במקום שקיימת חובה על בית משפט להטיל עונש של מאסר, רשאי הוא, להטילו כולו או מקצתו, גם על תנאי, ובלבד שאין הוראה חוקית השוללת את אפשרות הטלת המאסר על תנאי.


 להשקפתי, אין כל צורך בנסיבות מיוחדות כדי להטיל עונש של פסילה על תנאי: על פי הוראת סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, ניתן לקצר את תקופת המינימום רק לאור קיומן של נסיבות מיוחדות, דרישה שאינה קיימת כלל בסיפא לסעיף 36(ב) לפקודת התעבורה, המאפשרת פסילה על תנאי במקום פסילה בפועל, מתוך עמדה, כי אין בסיס עיוני להבחנה ביניהם כפי שהבהרתי לעיל.

   

14. השופטת ברוש ניתחה לאורך ולרוחב את עניין פסילת המינימום (וציטטנו רק קטע קטן מדבריה). אך מסקנתה היא אותה מסקנה אליה הגענו אנחנו. היא אף מרחיקה לכת עם הפרשנות המרחיבה וקובעת כי אין צורך בכל נסיבות מיוחדות כדי להטיל פסילה על תנאי כחלק מפסילת המינימום.

 

 15. לא נסתר מעינינו כי קיימת גם גישה אחרת בפסיקה. גישתו של כבוד השופט חבש מובאת בע"פ (י-ם) 2699/08 מדינת ישראל נגד מיכאל לוי, (לא פורסם, ניתן ביום 20.5.2009):

 

 "משנקבע בסעיף 39א לפקודת התעבורה כי הרשעה בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות מחייבת בפסילת מינימום לפרק זמן של שנתיים ימים, ייפסל הנאשם המורשע בפועל 'ולא יורה בית המשפט כי הפסילה לתקופת המינימום, כולה או מקצתה, תהיה על תנאי". היה ופירש בית המשפט בפסק דינו נימוקים איתנים, המצדיקים סטייה לקולא מפסילת המינימום, יוכל להורות מכוחו של סעיף 39א לפקודה על פסילה לתקופה קצרה יותר ויהא רשאי גם להורות לאור הוראת סעיף 36(ב) לפקודה כי התקופה שקבע או מקצתה תהיה על תנאי. באין טעמים מיוחדים, המצדיקים הקלה בעונש הפסילה המינימלי, ישית בית המשפט על הנאשם פסילה בפועל ובמלואו. אין להצדיק סטייה לקולא בעונש הפסילה המינימאלי, בהיעדרן של נסיבות מיוחדות התומכות בדבר ב"השלמתו" ברכיבי ענישה אלה ואחרים".

  

16. לגישתו, פסילת הרישיון תרוצה בפועל. רק בהתקיים נימוקים מפורשים המצדיקים סטייה מפסילת המינימום ניתן להורות כי הפסילה תרוצה על תנאי. זוהי למעשה הפרשנות הראשונה. כפי שכבר ציינו לעיל, לטעמנו פרשנות זו אינה עולה מנוסח הסעיף ומטרת החוק. בנוסף, פרשנות זו מחמירה עם הנאשם ומשכך מנוגדת להוראת סעיף 34כא לחוק העונשין. מעבר לכך, דיעה זו הובאה בקצרה בלא עיון והסבר מעמיקים.[4] אשר לכן, נכונה לדעתנו דעתה של כב' השופטת ברוש בעניין זה.

  

הנפקא מינא לעניין השיכרות – בית המשפט רשאי לקבוע כי פסילת המינימום תהיה על תנאי

 

 17. סעיף 39א לפקודה קובע בהאי לישנא:

 

"הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 62(3), דינו – בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה – פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר".

  

18. לפנינו אם כן, סעיף הקובע תקופת מינימום (של שנתיים או ארבע בהתאם לנסיבות) לפסילת הרישיון, והקובע בנוסף כי בית המשפט רשאי בנסיבות מיוחדות להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.

 

 19. בהתאם לכל מה שהסברנו למעלה, הרי רשאי בית המשפט לקבוע כי פסילת המינימום או חלקה תהיה פסילה על תנאי. זאת בכל מקרה שיש בו פסילת מינימום אך יש רשות לבית המשפט לחרוג מפסילת המינימום. ממילא, רשאי בית המשפט לקבוע כי עונש המינימום על נהיגה בשיכרות יהיה על תנאי, אך כפי שציינו, לא בכל מקרה יחליט כך בית המשפט, אלא בנסיבות המתאימות.

 

מהו העונש ההולם לכן במקרה שלפנינו

  

20. כל מה שכתבנו ואמרנו עד עתה היה במקרה הכללי. אולם, כידוע בשיטתנו, הענישה היא אינדיבידואלית. ומכאן המקרה שלפנינו.

  

21. הנאשם, מר שחר כהן (להלן: "הנאשם"), מתפרנס מכתיבה קולנועית ומנגינה, הורשע בתאריך 7.5.2009 בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) ו- 39א לפקודת התעבורה ותקנה 169א לתקנות התעבורה.

 

 22. תמצית הטענה העובדתית היא כי ביום 20.3.2009 בשעה 00:55 נהג הנאשם ברכב מסוג אוטוביאנקי שמספרו 6245981 עמק רפאים בירושלים לכיוון גן הפעמון, כשהוא שיכור. בבדיקת נשיפה שנערכה לנאשם נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף של הנאשם עומד על 365 מיקרוגרם. טופס בדיקות המאפיינים של הנאשם היה תקין והשכרות לא ניכרה עליו.

  

23. תסקיר שירות המבחן הוא חיובי לגבי הנאשם. הנאשם, בן 41, סועד את אביו, נוהג משנת 1985. הרשעת התעבורה האחרונה שלו הייתה בשנת 2004 ומעולם לא היה מעורב בתאונת דרכים כלשהי. את העבירה הנוכחית ביצע לאחר ששתה שתי כוסיות יין ולא העריך נכונה את השפעת היין על יכולתו. שירות המבחן אף בנה לנאשם תכנית של"ץ של 250 שעות בה יעסוק במתנ"ס "לב העיר" בתפקידי עבודות תחזוקה, גינון ופעילויות תרבות.

  

24. נראה כי מדובר במקרה שבו נסיבותיו של הנאשם מתאימות לקיצור עונש המינימום. אולם לאחר ששקלתי הגעתי למסקנה כי מן הראוי להטיל עליו את עונש המינימום אך תוך כדי הטלת חלקו על תנאי בהתאם לסמכותו של בית המשפט.

  

סוף דבר

  25. לסיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, ולאור הכמות הלא גבוהה, גיל הנאשם, והעובדה שהנאשם סועד את אביו, ולאור התסקיר החיובי של שירות המבחן, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

  

א. פסילה של שנתיים ימים בניכוי הפסילה המנהלית (23 חדשים). מתוכם ירוצו בפועל חמישה חודשים שיחושבו החל מיום 7.5.2009 (בו הפקיד הנאשם את רישיונו בהסכמה), ושמונה עשרה חודש פסילה על תנאי לשנה אם ינהג בזמן שכרות.

  

ב. 250 שעות שירות לתועלת הציבור, אותם יבצע הנאשם במנהל קהילתי לב העיר. השירות יבוצע תוך שנה מהיום, והפיקוח יעשה על ידי שירות המבחן. במידת ויהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"ץ ולגזור את דינו מחדש.

  

למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר שהעונש המקובל על נהיגה בשכרות בפעם השנייה הוא מאסר בפועל.

  

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לצדדים ולשירות המבחן.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

 

ניתנה בלשכתי בהעדר הצדדים היום יום שלישי 17 נובמבר 2009.

 

אברהם נ. טננבוים

שופט תעבורה

 

תתע 4981-01-10 מדינת ישראל נגד צמיר, מפי כב' השופטת רות רז

 

שופטת בית המשפט השלום רות רז

 

גזר דין
הנאשם הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות לאחר שכפר בביצוע העבירה.

התביעה עתרה להטיל על הנאשם ענישה שלא תפחת, ואף תעלה על פסילת המינימום הקבועה בחוק, פסילה על תנאי מרתיעה, קנס ומאסר על תנאי. התביעה הפנתה לשורת פס"ד שהדגישו את הצורך בענישה מרתיעה בעבירות של נהיגה בשכרות ובהשתת פסילה לתקופה הקבועה בחוק ללא חריגה לקולא.

ההגנה עתרה לקיצור משמעותי של משך הפסילה והפנתה לפועלו הרב של הנאשם לביטחון המדינה. ראיות ההגנה לעונש נשמעו בדלתיים סגורות.

שמעתי את דברי הנאשם שהביע התנצלות וצער על ביצוע העבירה. התרשמתי כי הנאשם הפנים היטב את חומרת העבירה ותוצאותיה.

לא בכדי קבע המחוקק פסילה לתקופה מינימאלית של שנתיים, ענישה שיש בה כדי לבטא את הצורך בעקירת התופעה, של נהיגה לאחר שתיית משקאות אלכוהוליים, מן השורש.


"קביעת עונש המינימום בפקודה נעשתה על רקע הצורך להרתיע נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ ועל בתי המשפט להרים תרומתם למניעת התופעה" (כבוד השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 1422/06 צפניה ארנבייב נ' מדינת ישראל).

לצד קביעת פסילת מינימום מסר המחוקק סמכות בידי בית המשפט שלא להטיל את תקופת המינימום בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין.

אין חולק כי חריגה לקולא מתקופת המינימום תעשה במשורה במקרים חריגים ויוצאים מן הכלל בלבד, ולא בדרך של שגרה.

כבוד השופט עזרא קמא פירש בהחלטתו בע"פ 40355/07 ולר אברהם ואביעד אבוטבול נ' מ.י. מהן אותן נסיבות מיוחדות הקבועות בחוק :

" כל ניסיון לפרט נסיבות מיוחדות, אינו יכול למצות רשימה של נסיבות, שלפיה יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו השיפוטי. משלא הגדיר המחוקק, ולא גדר, את רשימת הנסיבות, אין לך אלא כל מקרה ונסיבותיו המיוחדות. כך, כנראה, רצה המחוקק, וכך נעשה.

עם זאת, נראה לי כי ניתן להביא נתונים אלה בחשבון השיקולים להפחתת תקופת הפסילה ואיזונה ברכיבי עונש אחרים: עבר תעבורתי נקי, רמה נמוכה של אחוז האלכוהול בדם או באוויר נשוף, מעל הרמה שנקבעה בדין, ונסיבות אישיות מיוחדות. זאת, לעומת שיקולים לחומרה, שהם בין היתר, חומרת העבירה של נהיגה בשכרות, תוצאותיה, הצורך בתרומת בתי המשפט למלחמה בתופעת הנהיגה בשכרות, ההולכת ופושטת בקרב נוהגי-רכב, הרשעות קודמות ושיקולי הרתעה, מניעה וגמול. כל אלה אין בהם אלא נתונים – מנחים ואין בהם מיצוי של כל הנתונים והאפשרויות."

כבוד השופטת נגה אהד קבעה בהחלטה בעפ"ת 41872-10-11 גרסטנר נ' מ.י. :

" ומהם אותם נימוקים מיוחדים ? נימוקים המצויים באופן ייחודי אצל המערער ואינם מצויים ואינם נשמעים בפי כלל או חלק הארי מכלל המערערים ".

לאחר ששמעתי את ראיות ההגנה לעונש, שוכנעתי כי מתקיימות במקרה שלפני נסיבות מיוחדות שהן בגדר אותם מקרים יוצאי דופן המצדיקים את הפעלת סמכותו של בית המשפט לקצור תקופת הפסילה שנקבעה בחוק.

הוכחה בפני פעילותו החריגה והייחודית של הנאשם בשמירה על בטחון המדינה ואזרחיה, פעילות קשה, סיזיפית ויום יומית.

לכך יש להוסיף את הבעת הצער הכנה של הנאשם והכאתו העצמית על חטא.

יש לציין גם את וותקו של הנאשם בנהיגה משנת 1989. עברו התעבורתי של הנאשם איננו מכביד. בחינת עברו מלמדת כי האירוע הנדון בפני אינו מאפיין את אופן נהיגתו של הנאשם ואת אופן התייחסותו לחוק.


נוכח האמור לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים :


1. פסילה בפועל למשך 11 חודשים. מתקופת הפסילה ינוכו 30 ימי הפסילה המנהלית. הפסילה תחל לא יאוחר מיום 1.5.12 בשעה 12:00. עד למועד זה על הנאשם לפנות למזכירות בית המשפט לצורך ביצוע הפקדה.

2. פסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים.

3. קנס בשיעור של 2500 ₪ או 30 ימי מאסר. הקנס ישולם תוך 90 יום.

4. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 50,000 ₪ לפיה במשך שלוש שנים לא יעבור עבירה של נהיגה בפסילה או נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים או סמים או סירוב לבדיקת שכרות. על הנאשם לחתום כעת במזכירות על ההתחייבות שאם לא כן ייאסר למשך 30 יום.


זכות ערעור כחוק.


<#3#>

ניתנה והודעה היום ה' ניסן תשע"ב, 28/03/2012 במעמד הנוכחים.
5129371
רות רז 54678313
54678313
רות רז, שופטת

 

 

צור קשר ואנו נשמח לעזור לך
טל.  התקשר/י עכשיו: 1700-70-10-15
 
 
* שדות חובה

על מנת שנוכל לבחון את הפנייה בצורה המיטבית אנא צרף כל חומר רלוונטי
כגון: דו"ח משטרה, זימון לדין, תוצאות ועדה רפואית ועוד