<

נהיגה בשכרות

תיקון 106 לפקודה

תתע 18-09-11 מדינת ישראל נגד פרל, מפי כב' השופט אברהם טננבאום



שופט בית משפט שלום אברהם טננבאום


גזר דין

השאלה בקליפת אגוז במקרה שלפנינו היא מהו העונש הראוי שיש להשית על נאשם צעיר ונורמטיבי שמעד מעידה חד פעמית ושתה מעל הכמות המותרת בחוק? להוציא מעידה זו, מדובר בנאשם רגיל ושומר חוק.
°
כבר עתה אומר כי לאחר ששקלתי את נסיבותיו המיוחדות של הנאשם הגעתי למסקנה שניתן להשית חלק מפסילת המינימום בשירות לתועלת הציבור, וזאת מהנימוקים שיפורטו בהמשך.
הנאשם שחר פרל הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) ו- 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); ועל תקנה 169א לתקנות תעבורה,התשכ"א- 1961.
הטענה העובדתית היא כי ביום 25.06.2011 בשעה 03:07, נהג הנאשם ברכב מסוג "טויוטה" מ"ר 83-066-71, בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר נשוף הוא מעל הכמות המותרת בחוק.
בנסיבות אלה, ביקשה המאשימה להשית על הנאשם שנתיים פסילה, פסילה על תנאי וקנס. המאשימה ציינה כי בעברו התעבורתי של הנאשם שלוש הרשעות קודמות.
--- סוף עמוד 1 ---
מנגד, הסניגור ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם בשל נסיבותיו האישיות. בנוסף, ציין כי מדובר בנאשם נורמטיבי, בן 24 סטודנט למשפטים. כן, הוסיף כי אחותו של הנאשם סובלת מבעיות רפואיות קשות, וכי הנאשם הוא המסיע אותה למוסדות רפואיים.
כידוע, לאחרונה בשל הבעייתיות הקיימת בתיק השכרות המדינה מבקשת לתקן את החוק ולקבוע מדרג בעניין הנהיגה בשכרות. תיקון 106 לפקודת התעבורה מבקש לקבוע דירוג על פי רמת האלכוהול וזוהי הלשון המוצעת (בתזכיר):
כשבבדיקת דגימת נשיפה או דגימת דם (להלן – דגימות) נמצא בגופו של הנהג עד פי אחד וחצי מריכוז האלכוהול המותר, ואם מדובר בנהג שחל עליו ריכוז מותר מופחת לפי פסקה (3א) להגדרת "שיכור" בסעיף 64ב לפקודה, בגופו נמצא עד ריכוז האלכוהול המותר דרך כלל– עונש המינימום יהא פסילה מהחזיק ברישיון נהיגה לשנה אחת;
כיוון שהיום הכמות על פיה מרשיעים היא 290 מיקרו-גרם, הרי עד לכמות של 435 מיקרו-גרם עונש המינימום המוצע על ידי המדינה, הוא רק שנה אחת, ומדוע לכן יגרע חלקו של הנאשם שהודה ולא ניהל הליכים ולא משך הדיון? מוזר הוא שהמדינה בכובעה האחד טוענת שיש לשנות החוק הקיים, ובכובעה השני מגינה עליו בחירוף נפש אפילו אם ישנן נסיבות שלא לדבוק בו.
עוד יש להוסיף כי טענת התביעה שבתי המשפט עומדים על פסילת המינימום אין לה על מה שתסמוך. מחקר ראשוני שנעשה ע"י ד"ר שומרון מויאל ופרופסור מימי אייזנשטדט הראה כי בקרוב ל - 65% מתיקי השכרות, היה האורך הממוצע של הפסילה פחות משנה ובמקרים רבים חודשים ספורים. נתון אחר הראה כי ממוצע הפסילה בכלל התיקים (החמורים והקלים יחדיו) היה 13.5 חודשים עם סטיית תקן משמעותית של 11.2 חודשים. המשמעות של סטיית התקן היא כי היו הרבה מאוד מקרים בהם הפסילה הייתה נמוכה (המחקר הוצג בהשתלמות שופטי התעבורה בחודש פברואר 2012).
לאלה יש להוסיף כי מוזרה בעיני עמדתה של התביעה שכן התביעה עצמה הגיעה לפניי לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש פעמים להסדרי טיעון שבמסגרתם הוטלו על נאשמים עונשי פסילה נמוכים להפליא משיקולים של "נסיבות מיוחדות". אם הבנתי נכון, הרי לגרסת התביעה יכולה היא להגיע להסדרים ולקבוע כי ישנם נסיבות מיוחדות, אך בית המשפט איננו רשאי לעשות כן, וגישה זו כמובן איננה יכולה להתקבל. במילים פשוטות יותר, התביעה גורסת כי היא ורק היא תקבע מהן הנסיבות המיוחדות. דעתי שונה היא שכן לא יעלה על הדעת כי קביעת הענישה תעשה על ידי התביעה דווקא.
ככלל עמדתו של מותב זה היא שבהתקיים נסיבות מיוחדות במקרה הקונקרטי שלפניו רשאי הוא להשית פחות מעונש המינימום ולהורות שהפסילה חלקה תהא על תנאי. זאת בהתאם לסמכות שהוענקה לו בחוק.
--- סוף עמוד 2 ---
משום שכך, השאלה היא האם במקרה שלפנינו יש נסיבות מיוחדות? התשובה היא כן.
במקרה שלפניי התרשמתי מנאשם צעיר, המנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי. עוד התרשמתי, כי העבירה מושא תיק זה אינה מאפיינת את אורח חייו וכי מדובר במעידה חד פעמית. הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ובכך חסך מזמנו של בית המשפט. הודעתו של הנאשם כשלעצמה מלמדת כי הנאשם הפיק את הלקח ממעשיו.
זאת ועוד, מהתסקיר שהוגש על ידי שירות המבחן עולה, כי הנאשם כיום סטודנט למשפטים שנה א' במכללת "שערי משפט". במקביל ללימודים עובד לפרנסתו כברמן במסעדה. לאחר ששירות המבחן התרשם באופן חיובי מהנאשם, בנה לו תוכנית בהיקף של 250 שעות לתועלת הציבור במסגרת מינהל קהילתי יובלים, בעבודות תחזוקה.
כאמור, לאחר שהתרשמתי מאישיותו של הנאשם, נחה דעתי כי ניתן להשית עליו את עונש המינימום, אך תוך הטלת חלקו על תנאי. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, כמות האלכוהול, גילו, עברו התעבורתי, הודאתו באשמה, המלצת שירות המבחן ואמצעי הענישה התחליפים.
לסיכומו של דבר לאור האמור מעלה , אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל שישה חודשים בניכוי הפסילה מינהלית שכבר ריצה. הנאשם יפקיד את רישיונו בתוך 60 ימים מהיום. יתרת שמונה עשרה החודשים יהיו על תנאי לשנה, אם ינהג בזמן שכרות.
250 שעות לתועלת הציבור, אותן יבצע הנאשם במסגרת "מינהל קהילתי יובלים", בעבודות תחזוקה. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינו מחדש.
למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.
בנסיבות העניין לא מצאתי הצדקה להשית על הנאשם קנס.
--- סוף עמוד 3 ---
חרף בקשת ב"כ המאשימה, בנסיבות העניין, לא מצאתי לעכב את עונש השל"צ.
המזכירות תשלח העתק גזר הדין לתביעה, לב"כ הנאשם עו"ד יוני שניאור ולשירות המבחן.



זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

אברהם טננבוים
ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ב, 15 מאי 2012, בהעדר הצדדים.


נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה


פל (ירושלים) 4258-06-11 מדינת ישראל נגד מואיד עוויסאת, מפי כב' השופט אברהם טננבוים

 


הנאשם שבפניי הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), בקשר עם סעיף 39(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") ; כן הורשע בעבירה על סעיף 12א2, בגין כך שבהיותו נהג חדש שטרם מלאו לו 21, הסיע שלושה נוסעים ברכב ללא מלווה.
הטענה העובדתית היא כי ביום 08.05.11 בשעה 03:10, נהג הנאשם ברכב מסוג "רובר", מ"ר 50-452-17 ברח' בן סירה מכיוון כללי כיכר החתולות לכיוון שד' ממילא בירושלים, בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלו הוא מעל הכמות המותרת בחוק. כל זאת עשה הנאשם בהיות נהג חדש, כשהוא מסיע שלושה אנשים ברכבו, ללא מלווה כמתחייב בחוק.
מכיוון שכך, המאשימה בטיעוניה לעונש ביקשה בשל חומרת העבירות להשית על הנאשם את עונש פסילת המינימום הקבועה בפקודה, קנס ופסילה על תנאי.
מנגד, ב"כ הנאשם ביקש שלא להחמיר בדינו של הנאשם בשל נסיבותיו האישיות. ציין כי אחיו של הנאשם נפטר, ובתקופה בה ביצע את העבירה אחיו היה שרוי במצב קשה, ולאחר מכן נפטר. כן ציין כי מאז המקרה הנאשם לא עבר עבירה.
כידוע ישנה מחלוקת בין בתי המשפט לתעבורה בשאלת הענישה הראויה על נאשמים שנתפסו בנהיגה בשכרות. ככלל, נציגות המאשימה בירושלים סבורה כי על נאשמים שנתפסו נוהגים בשכרות יש להשית באופן גורף את עונש המינימום הקבוע בפקודה, ורק במקרים חריגים ביותר, ניתן להשית פחות. לצערנו, עד כה לא ברור לנו מהם אותם המקרים החריגים והקיצונים המצדיקים פסילה פחותה מעונש המינימום.
לאחרונה בשל הבעייתיות הקיימת בתיק השכרות המדינה מבקשת לתקן את החוק ולקבוע מדרג בעניין הנהיגה בשכרות. תיקון 106 לפקודת התעבורה מבקש לקבוע דירוג על פי רמת האלכוהול וזוהי הלשון המוצעת (בתזכיר):
כשבבדיקת דגימת נשיפה או דגימת דם (להלן – דגימות) נמצא בגופו של הנהג עד פי אחד וחצי מריכוז האלכוהול המותר, ואם מדובר בנהג שחל עליו ריכוז מותר מופחת לפי פסקה (3א) להגדרת "שיכור" בסעיף 64ב לפקודה, בגופו נמצא עד ריכוז האלכוהול המותר דרך כלל– עונש המינימום יהא פסילה מהחזיק ברישיון נהיגה לשנה אחת;

כיוון שהיום הכמות על פיה מרשיעים היא 290 מיקרו-גרם, הרי עד לכמות של 435 מיקרו-גרם עונש המינימום המוצע על ידי המדינה, הוא רק שנה אחת, ומדוע לכן יגרע חלקו של הנאשם שהודה ולא ניהל הליכים ולא משך הדיון? מוזר הוא שהמדינה בכובעה האחד טוענת שיש לשנות החוק הקיים, ובכובעה השני מגינה עליו בחירוף נפש אפילו אם ישנן נסיבות שלא לדבוק בו.
עוד יש להוסיף כי טענת התביעה שבתי המשפט עומדים על פסילת המינימום אין לה על מה שתסמוך. מחקר ראשוני שנעשה ע"י ד"ר שומרון מויאל ופרופסור מימי אייזנשטדט הראה כי בקרוב ל - 65% מתיקי השכרות, היה האורך הממוצע של הפסילה פחות משנה ובמקרים רבים חודשים ספורים. נתון אחר הראה כי ממוצע הפסילה בכלל התיקים (החמורים והקלים יחדיו) היה 13.5 חודשים עם סטיית תקן משמעותית של 11.2 חודשים. המשמעות של סטיית התקן היא כי היו הרבה מאוד מקרים בהם הפסילה הייתה נמוכה (המחקר הוצג בהשתלמות שופטי התעבורה בחודש פברואר 2012).
לאלה יש להוסיף כי מוזרה בעיני עמדתה של התביעה שכן התביעה עצמה הגיעה לפניי לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש פעמים להסדרי טיעון שבמסגרתם הוטלו על נאשמים עונשי פסילה נמוכים להפליא משיקולים של "נסיבות מיוחדות". אם הבנתי נכון, הרי לגרסת התביעה יכולה היא להגיע להסדרים ולקבוע כי ישנם נסיבות מיוחדות, אך בית המשפט איננו רשאי לעשות כן, וגישה זו כמובן איננה יכולה להתקבל. במילים פשוטות יותר, התביעה גורסת כי היא ורק היא תקבע מהן הנסיבות המיוחדות. דעתי שונה היא שכן לא יעלה על הדעת כי קביעת הענישה תעשה על ידי התביעה דווקא.
ככלל עמדתו של מותב זה היא שבהתקיים נסיבות מיוחדות במקרה הקונקרטי שלפניו רשאי הוא להשית פחות מעונש המינימום ולהורות שהפסילה חלקה תהא על תנאי. זאת בהתאם לסמכות שהוענקה לו בחוק. בהקשר זה יש לציין כי שיטת הענישה בשיטתנו היא שיטה המשקלל את נסיבותיו המיוחדות של כל אדם ואדם.
--- סוף עמוד 2 ---
כמובן, השאלה היא האם במקרה שלפנינו יש נסיבות מיוחדות? התשובה היא כן.
במקרה שלפניי התרשמתי מנאשם צעיר, בעל רקע אישי קשה; אחיו הצעיר של הנאשם שעימו היה בקשר הדוק, נפטר לפני כשנה לאחר שסבל ממחלה קשה; כמו כן, מצבה הבריאותי של אמו אינו קל בלשון המעטה.
ככלל, התרשמתי שהעבירה מושא תיק זה, אינה מאפיינת את אורח חייו, וכי מדובר במעידה חד פעמית בשל נסיבות חיים קשות; העבירה בוצעה בתקופה בה אחיו של הנאשם שכב על ערש דוויי, כחודש לאחר מכן נפטר לדאבון הלב.
כיום, הנאשם עושה ככל שאל ידו על מנת להצליח בחייו. לנאשם אין כל עבר תעבורתי או פלילי.

מלבד זאת, הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ובכך חסך מזמנו של בית המשפט. אין ספק, כי הודאתו של הנאשם מלמדת יותר מכל כי הנאשם הפיק לקח לחיים.
נוסף לכך, יש לציין כי שרות המבחן התרשם באופן חיובי מהנאשם ובנה לו תוכנית בהיקף של 250 שעות לתועלת הציבור במסגרת מינהל קהילתי צו בחר אום טובא בקופת חולים, בתפקיד עובד כללי אשר יכלול בין היתר עבודות תחזוקה וניקיון.
בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם הגעתי למסקנה כי יש להשית עליו את עונש המינימום, אך תוך הטלת חלקו על תנאי, בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, כמות האלכוהול, גילו, הרקע המשפחתי, עברו התעבורתי הנקי, הודאתו באשמה, המלצת שירות המבחן ואמצעי הענישה התחליפים. אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א. פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל אחד עשרה חודשיים בניכוי 30 ימים בהם נפסל מנהלית. שיחושבו החל מיום 11.10.2011 (בו הפקיד הנאשם רישיונו). יתרת שלושה עשר החודשים, יהיו על תנאי למשך שלוש שנים אם ינהג בזמן שכרות.
ב. 250 שעות לתועלת הציבור, אותן יבצע הנאשם במסגרת מינהל קהילתי צו בחר אום טובא בקופת חולים, בתפקיד עובד כללי אשר יכלול בין היתר עבודות תחזוקה וניקיון. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינו מחדש.
--- סוף עמוד 3 ---
למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.
בנסיבות העניין לא מצאתי הצדקה להטיל עליו קנס.
המזכירות תשלח העתק גזר הדין לב"כ הנאשם עו"ד פרהוד, לתביעה ולשירות המבחן.
5129371
5129371
5467831354678313זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.
אברהם טננבוים 54678313
ניתן היום, ‏יום שישי 08 יוני 2012 בהעדר הצדדים.

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

 

תתע 1665-03-11 מדינת ישראל נגד מחאגנה, מפי כב' השופט אברהם טננבוים




גזר דין

הנאשם שבפניי הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) ן- 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") ; ועל תקנה 169 א לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.
מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 01.01.11 בשעה 01:40, נהג הנאשם ברכב מסוג "הונדה", בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלו הוא 340 מיקרו גרם.
התביעה עתרה כי בית משפט יגזור על הנאשם 30 חודשי פסילה, פסילה על תנאי וקנס. בנוסף, ביקשה המאשימה להשית על הנאשם הוצאות לטובת המדינה, בגין התייצבותם של עדי התביעה לדיון ההוכחות, שבסופו של דבר לא התקיים בשל הודאת הנאשם.
ההגנה עתרה כי בית משפט יגזור על הנאשם פחות מעונש המינימום הקבוע בפקודה בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם; הסנגור ציין כי מדובר בנאשם צעיר, בן 25, נכה וכי הוא המפרנס היחיד של משפחתו. בנוסף ציין הסנגור כי הנאשם סובל מנכות שאינה מאפשרת לו לעבוד בכל עבודה פיזית, מכאן חשיבות רישיון הנהיגה לפרנסת המשפחה.
כידוע ישנה מחלוקת בין בתי המשפט לתעבורה בשאלת הענישה הראויה על נאשמים שנתפסו בנהיגה בשכרות. ככלל, נציגות המאשימה בירושלים סבורה כי על נאשמים שנתפסו נוהגים בשכרות יש להשית באופן גורף את עונש המינימום הקבוע בפקודה, ורק במקרים חריגים ביותר, ניתן להשית פחות. לצערנו, עד כה לא ברור לנו מהם אותם המקרים החריגים והקיצונים המצדיקים פסילה פחותה מעונש המינימום.
לאחרונה בשל הבעייתיות הקיימת בתיק השכרות המדינה מבקשת לתקן את החוק ולקבוע מדרג בעניין הנהיגה בשכרות. תיקון 106 לפקודת התעבורה מבקש לקבוע דירוג על פי רמת האלכוהול וזוהי הלשון המוצעת (בתזכיר):
כשבבדיקת דגימת נשיפה או דגימת דם (להלן – דגימות) נמצא בגופו של הנהג עד פי אחד וחצי מריכוז האלכוהול המותר, ואם מדובר בנהג שחל עליו ריכוז מותר מופחת לפי פסקה (3א) להגדרת "שיכור" בסעיף 64ב לפקודה, בגופו נמצא עד ריכוז האלכוהול המותר דרך כלל– עונש המינימום יהא פסילה מהחזיק ברישיון נהיגה לשנה אחת;
כיוון שהיום הכמות על פיה מרשיעים היא 290 מיקרו-גרם, הרי עד לכמות של 435 מיקרו-גרם עונש המינימום המוצע על ידי המדינה, הוא רק שנה אחת, ומדוע לכן יגרע חלקו של הנאשם שהודה ולא ניהל הליכים ולא משך הדיון? מוזר הוא שהמדינה בכובעה האחד טוענת שיש לשנות החוק הקיים, ובכובעה השני מגינה עליו בחירוף נפש אפילו אם ישנן נסיבות שלא לדבוק בו.
עוד יש להוסיף כי טענת התביעה שבתי המשפט עומדים על פסילת המינימום אין לה על מה שתסמוך. מחקר ראשוני שנעשה ע"י ד"ר שומרון מויאל ופרופסור מימי אייזנשטדט הראה כי בקרוב ל - 65% מתיקי השכרות, היה האורך הממוצע של הפסילה פחות משנה ובמקרים רבים חודשים ספורים. נתון אחר הראה כי ממוצע הפסילה בכלל התיקים (החמורים והקלים יחדיו) היה 13.5 חודשים עם סטיית תקן משמעותית של 11.2 חודשים. המשמעות של סטיית התקן היא כי היו הרבה מאוד מקרים בהם הפסילה הייתה נמוכה (המחקר הוצג בהשתלמות שופטי התעבורה בחודש פברואר 2012).
לאלה יש להוסיף כי מוזרה בעיני עמדתה של התביעה שכן התביעה עצמה הגיעה לפניי לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש פעמים להסדרי טיעון שבמסגרתם הוטלו על נאשמים עונשי פסילה נמוכים להפליא משיקולים של "נסיבות מיוחדות". אם הבנתי נכון, הרי לגרסת התביעה יכולה היא להגיע להסדרים ולקבוע כי ישנם נסיבות מיוחדות, אך בית המשפט איננו רשאי לעשות כן, וגישה זו כמובן איננה יכולה להתקבל. במילים פשוטות יותר, התביעה גורסת כי היא ורק היא תקבע מהן הנסיבות המיוחדות. דעתי שונה היא שכן לא יעלה על הדעת כי קביעת הענישה תעשה על ידי התביעה דווקא.
ככלל עמדתו של מותב זה היא שבהתקיים נסיבות מיוחדות במקרה הקונקרטי שלפניו רשאי הוא להשית פחות מעונש המינימום ולהורות שהפסילה חלקה תהא על תנאי. זאת בהתאם לסמכות שהוענקה לו בחוק. בהקשר זה יש לציין כי שיטת הענישה בשיטתנו היא שיטה המשקלל את נסיבותיו המיוחדות של כל אדם ואדם.
--- סוף עמוד 2 ---
כמובן, השאלה היא האם במקרה שלפנינו יש נסיבות מיוחדות? התשובה היא כן.
במקרה שלפניי התרשמתי כי מדובר בנאשם צעיר המנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי. הנאשם התחתן לפניי כשנה וחצי, למרות נכותו, עובד ומפרנס את משפחתו. אין ספק כי שלילת רישיונו של הנאשם עלולה לפגוע בכלכלת משפחתו של שהנאשם שממילא אינו פשוט. אציין כי לא התרשמתי כי העבירה שלפניי מאפיינת את אורח חייו. בנוסף, הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ובכך חסך מזמנו של בית המשפט. אין ספק כי הודאתו של הנאשם מלמדת כי הפיק את הלקח ממעשיו.
מלבד זאת, אציין כי שרות המבחן התרשם באופן חיובי מהנאשם ובנה לו תוכנית בהיקף של 250 שעות לתועלת הציבור במסגרת אגודת "טהה חוסיין", אגדוה למען העיוור באום אל פאחם, בתפקידי אחזקה, מנהלה ולווי עיוורים.

כאמור, בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם הגעתי למסקנה כי יש להשית עליו את עונש המינימום, אך תוך הטלת חלקו על תנאי, בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, גילו, מצבו הרפואי, עברו התעבורתי, הודאתו באשמה, המלצת שירות המבחן אמצעי הענישה התחליפים. אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
א. פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל תשעה חודשים בניכוי הפסילה מינהלית שכבר ריצה. הפסילה של שמונת החודשים תחושב החל מיום 07.02.12 (בו הפקיד הנאשם את רישיונו), וחמישה עשר חודשי פסילה על תנאי למשך שנה, אם ינהג בזמן שכרות.
ב. 250 שעות לתועלת הציבור, אותן יבצע הנאשם בהוראה במסגרת במסגרת אגודת "טהה חוסיין", אגדוה למען העיוור באום אל פאחם, בתפקידי אחזקה, מנהלה ולווי עיוורים. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינו מחדש.
למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.
--- סוף עמוד 3 ---
בנסיבות אין מקום להוצאות ולקנס.
המזכירות תשלח העתק גזר הדין לב"כ הנאשם עו"ד עלאא אגבאריה, לתביעה ולשירות המבחן.
5129371
5129371
5467831354678313זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.
אברהם טננבוים 54678313
ניתן היום, ‏יום שישי 08 יוני 2012 בהעדר הצדדים.


נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

 

צור קשר ואנו נשמח לעזור לך
טל.  התקשר/י עכשיו: 1700-70-10-15
 
 
* שדות חובה

על מנת שנוכל לבחון את הפנייה בצורה המיטבית אנא צרף כל חומר רלוונטי
כגון: דו"ח משטרה, זימון לדין, תוצאות ועדה רפואית ועוד