<

פסילה עד לתום ההליכים

 

פסילה עד גמר הדין | סעיף 46 לפקודת התעבורה
סמכות בית המשפט להורות על פסילתו עד תום ההליכים מהחזקת רשיון נהיגה נקבעה בסעיף 46 לפקודת התעבורה, ולפיו רשאי בית המשפט לפסול בעל רשיון מהחזקת רשיון נהיגה עד לגמר בירור דינו וזאת לאחר שנפסל על ידי קצין משטרה, סעיף 46 קובע: "היה היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, או קצין משטרה בדרגה שאינה פחותה מדרגת מפקח, משוכנע שיש יסוד מספיק להאשים בעל רשיון נהיגה או בעל רשיון רכב בעבירה שסעיפים 35 עד 42 או 43, 44, ו-44א חלים עליה, והגיש לבית המשפט המוסמך לדון באותה עבירה בקשה לפסול את בעל הרשיון מהחזיק בו - רשאי בית המשפט לפסול אותו מהחזיק ברשיון עד לגמר בירור דינו, או עד שתבוטל הפסילה לפי הסעיפים 50-48."

 

פסילה עד גמר הדין | פסיקה מנחה

ב בש"פ 7399/00 לחמי שמואל נ. מ"י , פ"ד נ'ד (5)515, קבע בית המשפט העליון מפי כב' השופט טירקל,

 

שופט בית המשפט העליון יעקב טירקל

 

השאלה העיקרית בעת דיון בבקשה בפסילה שיפוטית היא האם נהיגתו של אותו נהג אכן מסכנת את הציבור, וכך סבור הוא כי יש לבחון את הסוגיה: "בבואו להשיב על השאלה עליו להקדים ולהשיב על מספר שאלות משנה:

 

האם יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג?

האם מעידות נסיבות התאונה על כך שאופן נהיגתו מסוכן?

האם מדובר באירוע בעל אופי מקרי או בדרך התנהגות אופיינית?

האם מעיד עברו של הנהג על כך שהוא מסוכן?

האם יש גורמים אחרים הטבועים בנהג כגון מצב בריאותו הגופנית או הנפשית העושים אותו מסוכן?

מתוך מכלול התשובות, תוך שימוש בנסיון החיים ובשכל הישר, מרכיב בית המשפט את התמונה הכוללת שממנה מסיק הוא את מסקנתו".

 

ב בש"פ 6732/10 מ"י נ. שגיב בן שלום , (פורסם בנבו) התייחס בית המשפט לשאלת הראיות לכאורה הנדרשות וטיבן וקבע כך: "על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו".

 

בפת (ב"ש) 4921-10-11 מדינת ישראל נגד עטאונה, כב' השופטת איילת גרבי: כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת של 189 קמ"ש במקום המהירות המותרת של 90 קמ"ש. המשיב נפסל ביום ביצוע העבירה &ndash; 14.10.12 מהחזקת רישיון נהיגה למשך 30 יוםבאשר למסוכנות של המשיב, מדובר בנהג אשר לו רישיון נהיגה משנת 2004 ולחובתו 24 הרשעות קודמות, כולן למעט אחת (עבירת מסמכים) מסוג ברירת משפט, ובסה"כ 4 עבירות מהירות מסוג ברירת משפט, 2 מהן מהברירה הנמוכה ביותר.עוד יצויין כי העבירה האחרונה נעברה בשנת 2008. עברו התעבורתי של המשיב איננו מעיד על התנהגות אופיינית מסוכנת של המשיב, או על אופן נהיגה מסוכן אשר יש בו כדי להצדיק את המסקנה אף מבחינה זו, בדבר מסוכנותו של המשיב והצורך בהרחקתו מן הכביש.עוד יצויין כי המשיב פסול מזה כחודשיים.בתום הדיון ביקש ב"כ המבקשת לעכב ביצועה של החלטה הדוחה את בקשת המבקשת.

 

פסיקה | פסילה עד מתן פסק דין | גרם מוות ברשלנות | אין צורך בבחינת ראיות לכאורה

בפת (ב"ש) 1993-01-11 מדינת ישראל נגד גואטה, כב' השופט אלון אופיר

 

שופט בית המשפט השלום אלון אופיר

 

כבר בשלב זה אקדים ואקבע ביחס לשאלת הראיות שבתיק החקירה, בית המשפט אינו משווה בין גרסאות ואינו בוחן את משקל הראיות בשלב משפטי זה. בבשפ 02 / 8450 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל 02 (5) 55, עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון - "נסיונו של העורר להביא את בית המשפט לבחינה פרטנית של חומר הראיות, ובכלל זה עריכת השוואה בין נתוני דוחות המשטרה ונסיון להסיק מהם על מהירות הנסיעה אינו מתאים לשלב זה של ההליך. ברי, כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה." אם לא די באמור לעיל, הרי שספק רב בעיני אם לאור התיקון של החוק ביחס לסעיף 46 ב' על בית המשפט לבחון כלל את הראיות שבתיק החקירה. סעיף 46 ב' בפקודת התעבורה קובע באופן חד משמעי – (א) "הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברשיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו."
ובסעיף קטן (ב) הוסיף המחוקק – "בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור"
מהחוק אשר צוטט על ידי לעיל, ניתן להבין כי מצב הבסיס הוא כי הגשת כתב אישום נגד נאשם בו יוחסה לו עבירה של גרימת מוות, מחייבת את פסילתו עד לתום ההליכים. המחוקק הוציא את שאלת קיומן או היעדרן של ראיות לכאורה ממערך השיקולים של בית המשפט כאשר המדובר בתאונה קטלנית. עצם הגשת כתב האישום על ידי הפרקליטות ובו ייחוס של עבירה הכוללת גרימת מוות, היא הבסיס המשפטי להחלטת בית המשפט ולהקמת החובה להורות על פסילתו של הנאשם. יחד עם זאת, לא סגר המחוקק את הדלת באופן מוחלט ביחס לנאשם. הנטל להוכיח היעדר מסוכנות מצידו (מול מצב בו המדינה צריכה להוכיח מסוכנותו של המשיב) עבר אל כתפי הנאשם. הלכה למעשה, ובהתאם להוראות החוק, פטורה המדינה מהוכחת מסוכנותו של המשיב. המדינה עמדה בדרישות החוק עם הגשת כתב האישום המייחס עבירה שביצועה גרמה למותו של אדם. משלב זה, עבר הנטל לכתפי הנאשם או המשיב להוכיח בבית המשפט כי על אף הגשת כתב האישום נגדו, לא נשקפת ממנו כל סכנה לציבור.

 

 

קבע/י פגישת ייעוץ עם עו"ד צורי סבן: 1700-70-10-15

 

 

צור קשר ואנו נשמח לעזור לך
טל.  התקשר/י עכשיו: 1700-70-10-15
 
 
* שדות חובה

על מנת שנוכל לבחון את הפנייה בצורה המיטבית אנא צרף כל חומר רלוונטי
כגון: דו"ח משטרה, זימון לדין, תוצאות ועדה רפואית ועוד