<

תאונות דרכים

עורך הדין צורי סבן מתראיין לתוכנית הבוקר בערוץ 10

סוגי תאונות דרכים
1. תאונות דרכים עם נזקים לרכוש בלבד .
2 . תאונות דרכים עם נפגעי גוף (חבלות/חבלות של ממש)
3. תאונות דרכים קטלניות (הרוג/ים)

תאונת דרכים ללא נפגעים | נזק בלבד
מקרים בהם המשטרה תחקור תאונת דרכים ללא נפגעים:
1. נהג מעורב בתאונה ומסרב להזדהות ולמסור את פרטיו.
2. מעורב בתאונה רכב משטרתי או צבאי .
ענישה | תאונה ללא נפגעים
באם הוגש כנגד נהג כתב אישום והנהג הורשע בדין אזי העונש יהא תלוי בחומרת האישומים. אם תאונת הדרכים נגרמה, למשל, עקב אי- ציות לתמרור האט ותן זכות קדימה או בניגוד לרמזור שדולק בו אור אדום אזי צפוי לנהג פסילת רישיון לתקופה שלא תפחת מ-3 חודשים וזאת אף שלא היו נפגעים בתאונה. בהתקיים נסיבות מחמירות, העונש יהיה אף כבד יותר. אם הרישיון חשוב לכם אתם זקוקים לייצוג, ליווי והגנה משפטית, לצוות מקצועי ואמין אשר יגן לכם על הרישיון! זה מה שאנחנו יכולים להציע במשך שנים רבות של ניסיון! טיפלנו במשך מספר רב של שנים בפני מאות נהגים אשר קיבלו הזמנות לדין בגין תאונות דרכים בהם היו מעורבים ובשל הייצוג המשפטי שלנו זוכו מהעבירה המיוחסת להם, או שהאישום המיוחס להם בוטל או שונה לעבירה קלה יותר.

חובות נהג המעורב בתאונת דרכים ללא נפגעים:
1. רכבו גורם / עלול לגרום להפרעה לתנועה, עליו לפנותו למקום סמוך [תקנה 145(ב)].
2. עליו למסור את פרטיו לנהג הרכב המעורב , לבעל הרכוש שניזוק או לשוטר . הפרטים יכללו שם, כתובת, מספר רשיון נהיגה, מספר רכב, מספר תעודת ביטוח ואת שם החברה המבטחת. אם הרכב רשום על שמו של אחר, יש לציין גם את שמו וכתובתו של בעל הרכב. במידת הצורך יש להציג את התעודות המכילות פרטים אלה ו לאפשר למעורבים להעתיק כל פרט הרשום בהן [תקנה 145(א)].


בעל הרכב או הרכוש האחר לא נמצא במקום | השארת הודעה בכתב
1. להשאיר הודעה בכתב , המכילה את אותם הפרטים, במקום בולט לעין על גבי הרכב או על גבי הרכוש האחר שניזוק בתאונת הדרכים.
2. להודיע על התאונה לתחנת משטרה הקרובה למקום האירוע בתוך 24 שעות , ולציין שם ומען. אין חובה להודיע למשטרה אם הנהג כבר מסר את הפרטים לשוטר שהיה במקום, אך במקרה כזה עליו לוודא כי ידוע לו שמו או מספרו של השוטר.

תאונות דרכים עם נפגעים
במקרים בהם נפגעו בגופם מעורבים בתאונת דרכים תתנהל חקירה משטרתית ולרוב יפתח הליך פלילי כנגד הנהג הנחשד בנהיגה רשלנית או בנהיגה בחוסר זהירות. הנהג החשוד יועבר לקצין משטרה לעריכת שימוע, וקצין המשטרה לרוב יבחן את עברו התעבורתי של הנהג החשוד ואת נסיבות התאונה, חומרתה והיקף המעורבים בה. באם יחליט קצין המשטרה לפסול את הנהג החשוד אזי בדרך כלל תוטל על הנהג פסילה מנהלית ל- 60 יום. יש לציין כי די אם מי מהמעורבים יטען כי הוא ניזוק בגופו על מנת שתאונת הדרכים תוגדר כתאונה עם נפגעי גוף, ואין הכרח כי תהיה זו חבלה של ממש ואין חובה להמציא תעודה רפואית.

ענישה | תאונת דרכים עם נפגעים
מידת העונש תלויה בסעיפי האישום בהם הורשע הנהג ובחומרת הנזק הגופני שנגרם לנפגע בעקבות תאונת הדרכים. כך למשל:
1. כאשר נגרמהפגיעה קלה ( חבלה שאין בה ממש ), קיימת חובת פסילה לתקופה של שלושה חודשים לפחות אם הנהג הורשע בעבירה המצוינת בתוספת השניה לפקודת התעבורה.
2. כאשרנגרמה חבלה של ממש , קיימת חובת פסילה לשלושה חודשים לפחות, בלא שום קשר לשאלה מהי העבירה שהובילה לתאונה.
3. כאשר נגרמה פציעה קשה של אחד המעורבים (יתכן והמשטרה תגיש בקשה לפסילה עד לתום ההליכים).
הערה : כאשר תאונת הדרכים נגרמה בשל עבירה המצוינת בתוספת הראשונה או השניה לפקודת התעבורה, ואם הנהג הורשע באחת מהעבירות הללו במהלך השנתיים שקדמו לאירוע, חובת הפסילה היא לשנה לפחות .

חובות נהג המעורב בתאונת דרכים עם נפגעים:
1. על הנהג להעמיד את רכבו במקום התאונה או קרוב לשם ככל הניתן . אין להזיז את הרכב אלא אם הדבר נדרש לשם מתן סיוע לפצוע או ששוטר התיר זאת לנהג.

2. על הנהג להגיש עזרה לכל אדם שנפצע בתאונת הדרכים . יש לדאוג כי לא יגרם נזק נוסף לפצוע, להגיש לו עזרה ראשונה וכן להזעיק את שירותי ההצלה ולהמתין להגעתם. אם אין אפשרות לפנות את הנפגע באמבולנס יש לדאוג להעברתו לשם קבלת טיפול ברכב מתאים אחר.

3. על הנהג למסור את פרטיו לשוטר, לנפגע, לנהג מעורב אחר או לכל אדם שהיה בחברת הנפגע . הפרטים יכללו את שמו, מענו, מספר רשיון הנהיגה שלו ומספר הרכב. אם הרכב לא בבעלות הנהג יש לציין גם את שמו וכתובתו של בעל הרכב. אם הדבר ידרש, על הנהג להציג את רשיון הנהיגה שלו, את רשיון הרכב, את תעודת הביטוח ואת תעודת הזהות שלו - ולאפשר להעתיק כל פרט המופיע בתעודות אלו.

4. על הנהג להודיע על התרחשות תאונת הדרכים במהירות האפשרית לתחנת המשטרה הקרובה ולציין בהודעתו את שמו, מענו, מקום המצאו ומקום האירוע. אם הדבר ידוע לו, עליו למסור גם את פרטי הנפגע ולציין לאן הוא הועבר לטיפול.

תאונת דרכים קטלנית | הרוג/ה
תאונת דרכים קטלנית היא תאונה בעקבותיה נהרג אדם . במקרים כאלה המשטרה חוקרת ולאחר מכן מעבירה את תיק החקירה לפרקליטות לצורך הגשת השלמות או לצורך הגשת כתב אישום. לרוב, עוד לפני המשפט על הנהג מוטלת פסילה מנהלית ל- 90 יום ולעיתים התביעה אף מגישה בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של הנהג הפוגע עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ענישה | תאונת דרכים קטלנית
בעקבות הרשעה בגין גרימת תאונת דרכים קטלנית המדינה מבקשת עונש מאסר בפועל לתקופה שבין 6 חודשים ל- 3 שנים [ס' 64 לפקודה]. הפרקליטות לרוב מבקשת עונשי מאסר בפועל, אולם, לעיתים ניתן להמיר את עונש המאסר בעבודות שירות ל 6 חודשים. בנוסף לעונש המאסר ובאם יורשע הנהג אזי רשיונו של הנהג יפסל ל- 3 שנים לפחות. בפועל, בתי המשפט נוטים לפסול את הרשיון לתקופות ארוכות בהרבה מהמינימום הקבוע בחוק. אם תאונת הדרכים נגרמה בשל נהיגה פזיזה (למשל כאשר הנהג היה שיכור) הנהג עשוי להיות מואשם בעבירה חמורה יותר של הריגה, ובמקרה זה הפרקליטות מבקשת להטיל על הנהג מאסר בפועל למספר שנים בנוסף לפסילת רשיון הנהיגה לשנים ארוכות. משרדינו מנוסה ועוסק בתחום מזה מספר שנים, התמודדות לנוכח אישום של גרימת תאונת דרכים קטלנית מורכבת ביותר.

בדיקות שיש לבצע בתאונת דרכים קטלנית:

1. זירת האירוע (גם מן ההיבט ההנדסי).

2. ה מצב הנפשי בו פעל הנהג.

3. קשר סיבתי בין התנהגות הנהג לתוצאת התאונה (לרבות גורם זר מתערב).

4. נסיבות ספציפיות של האירוע .

5. מסקנותיו הבוחן המשטרתי.

אם כן, בשל חומרת העבירה המיוחסת לנהג המעורב בתאונת דרכים קטלנית ישנה חשיבות מיוחדת למיידיות הפניה לייעוץ משפטי, שכן הדבר יאפשר לבחון את מירב הממצאים מזירת התאונה, ומבחינות רבות, ממצאים אלה יכולים להוות משקל נכבד להגנת הנאשם עד לזיכויו במשפט. פגמים מהותיים בחומר הראיות יש בכוחם לבטל את כתב האישום או להביא לכך שהמדינה תבקש להגיע להסדר טיעון מקל עם נאשם. בשל כך ישנה חשיבות מרובה בהכרת נהלי המשטרה, החוק והפסיקה הרלוונטית. בשל מורכבות העניין המשפטי והענישה המחמירה בצידה הקבועה בחוק מומלץ לקבל ייצוג משפטי ראוי, ייצוג אשר יוכל להעלות ספק סביר בראיות התביעה, ספק שכזה משמעו זיכוי הנהג מהאישום המיוחס לו!

פסיקה | ראיות נסיבתיות | החלקה | תאונת דרכים

רעפ 1713-93 משה בוקובזה נגד מדינת ישראל, כב' הנשיא שמגר

בקשה זו עניינה הרשעה בגרם מוות בנהיגה רשלנית. אליבא דכולי עלמא, עבר המבקש בנהגו ברכב מצידו הימני של הכביש לצידו השמאלי והתהפך לצידי הכביש . טענת המבקש היא כי לא נתאפשרה לו חקירה נאותה של בוחן התאונה שהיה העד היחיד; זה האחרון סתר עצמו - אם משווים דבריו בדו"ח הכתוב לדבריו בבית המשפט; הוא לא בדק כראוי גלגל רכב שנמצא ללא אוויר אחרי התאונה כדי לדעת סיבת התקלה בגלגל, ולא גילה ידע מספיק בחוקי הפיזיקה כדי להסביר פשר התאונה. לבסוף נטען כי ההרשעה מנוגדת להלכותיו של בית משפט זה ב ע"פ 191/82 נאמן נ. מדינת ישראל , פד"י ל"ז(1), 615) וב ע"פ 489/74 שטם נ. מדינת ישראל , פד"י ל'(1), 256, 261). לא מצאתי יסוד לבקשה לקיומו של ערעור שני ברשות. ע"פ 191/82 אינו מסייע בידינו כי אין בו אלא קווים מנחים בעניין ההסתמכות על ראיות נסיבתיות לצורך ביסוס ההרשעה עליהן, ובנקודה זו אין מה להוסיף בהקשר שבפנינו (וראה: ב ע"פ 543/79, נגר נ. מדינת ישראל , פד"י ל"ה(1), 113, 140, שצוטט גם שם). אשר לע"פ 489/74: כנאמר שם, אכן אין בהחלקה על הכביש כשלעצמה כדי להוכיח רשלנות, אולם אין להשוות החלקה למעבר לצידו השני של הכביש והתהפכות בצד שמאל של הכביש. נהיגה כדין ובזהירות הראויה היא בצידו הימני של הכביש, ועצם המעבר המוכח לצד שמאל יוצר ראיה לכאורית בדבר נהיגה שלא בדרך הזהירה. החובה להוכיח את האשמה מעל לכל ספק סביר רובצת לעולם על התביעה, אך כאשר מוכחת נהיגה החוצה את הכביש מימין לשמאל, כפי שאירע כאן, נוצרת הוכחה לכאורה לנהיגה חסרת זהירות. בכך יוצאת התביעה חובת השלב הראשון של הבאת הראיות. מעתה עברה חובת ההוכחה לנאשם (החובה מס' 2בדברי השופט אגרנט (כתוארו אז) בע"פ 28/49, זרקא נ. היועץ המשפטי, פד"י ד', 504, 523). הנאשם מצידו יכול להמציא עדות מטעמו הסותרת את הראיה לכאורה של נהיגה בלתי זהירה, בניגוד לכל כיוון ואופן מותרים. המבקש לא הביא כל ראיה וניסה להיתלות בדברי הבוחן שרשם בדו"ח הכתוב, שההיתקלות בגשרון לצד ימין של הכביש (עובדה שאף היא היתה מוסכמת), פגעה בגלגל האחורי השמאלי, בו בזמן שהסביר במשפט שהוא טעה והתכוון לגלל האחורי הימני, שבו אכן נתגלה אחרי התאונה חוסר אוויר. הסניגור המלומד ביקש להתמודד עם הבוחן בידע בחוקי הפיזיקה, אך בכך לא היה כדי להועיל. כמובן שרשאי היה להביא מומחה מטעמו שיסייע בידיו בהרמת החובה מס' 2, אך את זאת לא עשה. המסקנה הסופית היא אחת והיא שחובה מס' 2לא הורמה, ובית המשפט רשאי היה להרשיע את המבקש לאור הכללים שהותוו בע"פ 28/49הנ"ל. הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"ח סיוון התשנ"ג (7.6.93).

עא 446-82 שמשון בלגשווילי נגד אחמד אלגבארין, כב' השופט ברק

כשלעצמי סבורני, כי ישנה משום סתירה פנימית בהנמקה זו, אשר בא-כוח המשיבים בצדק מצביע עליה. לדעתי הא בהא תליא. אם באמת נכונה הקביעה, שלפיה החלקה על הכביש אינה מהווה כל ראיה בדבר רשלנות הנהג, אזי צריך אותו כלל לחול גם על נהג, שרכבו נכנס למסלול המנוגד לכיוון נסיעתו, כאשר בית המשפט מאמין לגירסה, אשר לפיה הגיע לשם עקב החלקה על הכביש. במקרה כזה קשה לקבוע, כי "... נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה...", במובן סעיף 41 לפקודת הנזיקין . אם עובדת ההחלקה היא ראיה נייטראלית לחלוטין, ואם איש אינו חולק על כך, שבעקבות החלקה הגיעה המכונית למסלול הנגד - משמע שרשלנות הנהג לא הוכחה אף לכאורה, בהעדר ראיות ספציפיות אחרות, ואין מקום להטיל על הנהג את העול להביא ראיה בדבר נסיבות ההחלקה. חרף האמור לעיל, אינני סבור כי מן הדין לקבל את עמדת המשיבים, וזאת מהטעם, שלדעתי ההלכה כפי שנוסחה ב ע"פ 237/55 [2] הנ"ל הינה גורפת מדי. אמת נכון הדבר, שההחלקה על הכביש אינה, כשלעצמה, מהווה ראיה ניצחת בדבר רשלנותו של הנהג. יכול להיות שהיה במקום כתם של שמן או שהיה מכשול אחר בכביש, או שנגרם הדבר על-ידי גורם חיצוני זה או אחר, אך אינני מוכן לומר, שההחלקה אינה מהווה ראיה כלשהי בדבר רשלנות הנהג, משמע שהיא עובדה נייטראלית לחלוטין. אין טבעה של מכונית להחליק על גבי הכביש מאליה. לכאורה, מצביעה ההחלקה על אי-נקיטת אמצעי זהירות נאותים מצד הנהג. רשלנות זו עשויה להתבטא בדרכים שונות: או שהנהג נסע במהירות מופרזת, או שלא האט את מהירות נסיעתו כאשר נוכח לדעת שהכביש הינו רטוב, וזאת במיוחד בעת היכנסו לסיבוב בכביש, או שלחץ על הבלמים בצורה פתאומית מדי בהתחשב בתנאי הכביש, או שהפנה את הגה המכונית בתנועה חדה, או שמצב הצמיגים במכוניתו לא היה תקין וכו' .
אינני מוכן לעשות כאן כל בחנה בין טענת החלקה סתם לבין הידרדרות לתוך המסלול הנגדי עקב החלקה. בשני המקרים הייתי מעביר אל הנאשם או אל הנתבע את הנטל להביא ראיה בדבר הנסיבות שיכלו להביא לידי החלקת המכונית. ההבדל בין המשפט הפלילי והמשפט בנזיקין אזרחיים (כמו במקרה שלפנינו) הינו, שבמשפט הפלילי, אם לאחר שמיעת כל הראיות נשאר בלב השופט ספק סביר באשמת הנהג, אזי יזכהו, ואילו במשפט האזרחי תיפול ההכרעה על-פי מאזן ההסתברויות.
למעשה התעוררו גם באנגליה ספקות בדבר ההנחה, לפיה החלקת המכונית על הכביש הינה עובדה נייטראלית ביחס לשאלת רשלנות הנהג. כדי לסכם את עמדתי בנדון: אין מניעה ליישום הוראותיו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין על מקרה, שבו סוטה רכב ממסלולו לתוך נתיב הנסיעה הנגדי עקב החלקה בכביש; זאת מכל מקום באותם מקרים שבהם לא מתחוור על פני הדברים, שההחלקה נגרמה שלא באשמת הנהג, עקב נסיבות שלא הייתה לו שליטה עליהן. הנטל להביא ראיה בדבר הסיבות שגרמו להחלקה מוטל אז על שכמו של הנתבע, ובית המשפט יקבע את עמדתו בפסק-דינו על-פי חומר הראיות בשלמותו . במקרה שלפנינו פסק השופט קמא, כי לא עלה בידי המשיבים לעמוד בנטל שרבץ עליהם (אם כי הגיע למסקנה בדבר מהות הנטל על סמך הנמקה שהיא שונה מזו שאני מציע לאמצה), ו נראה לי, כי צדק בקביעתו זו. הוכח, כי החלקת המכונית לעבר המסלול הנגדי אירעה תוך כדי נסיעה בירידה, על גבי כביש רטוב ובמזג אוויר ערפילי, ולאחר נסיעה בסיבוב. אם בנסיבות כאלה איבד הנהג את השליטה והליק לתוך המסלול הנגדי, הרי אין בכך כדי לסתור את ההנחה הטבעית, שהמשיב לא נהג במידת הזהירות הדרושה. זאת בהעדר ראיה כלשהי בדבר סיבה "תמימה" לגרימת ההחלקה (כגון הימצאות כתם שמן במקום) . הוסכם בין הצדדים, כי לא תישמענה ראיות בשאלת האחריות, וכי בית המשפט יכריע בנושא זה לאחר שמיעת טענות על-פי החומר שבתיק המשטרה בלבד. נוסעי המונית אמרו בהודעותיהם, שהמונית נסעה במהירות רגילה וסבירה, והנהג (המשיב 1) מסר, שמהירות נסיעתו הייתה כ- 40 קמ"ש. על-כן טען בא-כוח המשיבים, שאפילו הועבר נטל הראיה אל המשיבים, הרי שהצליחו להסירו מעליהם בעזרת ראיות אלה. טענה זו אינה מקובלת עלי. בוחן המשטרה לא הצליח לקבוע, מה הייתה מהירות נסיעתה של המונית עובר לתאונה, ואף השופט קמא לא קבע מימצא בעניין זה. אך אפילו נניח, שמהירות הנסיעה של המונית הייתה בעת התאונה כ- 40 קמ"ש, עדיין אין להסיק מכך, שהנהג האט את המהירות במידה מספקת בהיכנסו לסיבוב ולאחריו, בהתחשב בנסיבות הנתונות, או שלא גרם להחלקה על-ידי התנהגות בלתי זהירה אחרת, כגון בלימה פתאומית או סטייה חדה מדי. העולה מן האמור לעיל הוא, כי אין מקום להתערב במסקנת בית המשפט קמא בשאלת האחריות לתאונה.

פסיקה | רשלנות הולך רגל | תאונת דרכים עם חבלות של ממש

תד (ב"ש) 1299-07 מדינת ישראל נגד חליל , כב' השופט אלון אופיר

כב' השופט א. אופיר מחליט לזכות את הנאשם בין היתר לאחר ניהול הוכחות לפיו הוא מגיע למסקנה לפיה כתוצאה משילוב החקירה הראשית והנגדית התקבלו הנתונים שלהלן מבוחן התנועה:
1. בוחן התנועה שרת בעבר בתפקיד בוחן, אך כיום הוא עוסק בתפקיד סיור (סגן קצין יחידת סיור) של תחנת באר-שבע.
2. לא בוצע כל הליך של שחזור התאונה בוידאו או בתמונות.
3. לא בוצע צילום או מדידה מדוייקת של שדה הראייה מכיוון נסיעת הנאשם . (בוצעו צילומים רק מכיוון המבט של הולך הרגל לכיוון המשאית)
4. אף שרס"מ אילן סמנה רשם במזכרו כי נכחו במקום חיילים שראו את האירוע ויכלו למסור עדות, ואף שפרטי החיילים הועברו לבוחן (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 21) &ndash; לא זומן איש מהחיילים למסירת עדות במשטרה ולא נחקר איש מהם ביחס לתאונה זו .
5. למעט עדותו של הולך הרגל לפיה צעקו לו החיילים האחרים "תזהר" , לא ידע לספר הולך הרגל דבר וחצי דבר על אופן התרחשות התאונה .
6. למעט הממצאים שאסף הבוחן בזירה ועדותו של הנאשם עצמו, אין בתיק כל עדות ראייה המתארת את התאונה .
7. הבוחן הסכים כי המדובר בכביש עירוני וכי אין במקום מעבר חצייה .
8. הבוחן מסכים כי הנאשם מתאר את הולך הרגל כמי שחצה את הכביש באלכסון.
9. הבוחן הסכים כי לטענת הנאשם היה להולך הרגל "משהו על הראש" והוא לא יודע אם זה משקפיים או ווקמן .
10. הבוחן טוען כי הסיבה להגשת כתב האישום נובעת מכך שהנאשם בחר באופציה של סטייה מנתיב הנסיעה במקום באופציה של עצירה.
לטענתו אופציית הסטייה היתה מוטעית מאחר וחייבה אותו לעבור לנתיב הנגדי ומאחר והסטייה הובילה אותו לכיוון קבוצת החיילים, לכן היה עליו לבחור בבלימה.
11. הבוחן טען כי הגיע למסקנה כי הנאשם לא בלם מאחר ולא מצא בזירה סימני בלימה של המשאית .
12. הבוחן אישר כי הולך הרגל הסתכל לכיוון הטרמפיאדה עת הוא חצה את הכביש וזאת לפי עדותו היחידה של הנאשם.
13. לא בוצע כל חישוב מצד הבוחן באשר למקום כניסת הולך הרגל לכביש עד למקום האימפקט .
14. לא בוצע כל חישוב של מהלך תנועת המשאית על הכביש ביחס לנתוני הטכוגרף תוך חישוב והחזרתה לאחור.
15. הבוחן אישר כי מסקנתו נובעת מהערכה האם התנהגות הנאשם היתה סבירה או לא ולא על חישוב נתונים.
16. לא בוצע כל חישוב באשר לנקודת התגובה הראשונית של הנהג הנאשם.
17. בשום מקום לא קבע הבוחן כמה זמן נמשכה חציית הולך הרגל על הכביש , כמה זמן הוא שהה בנתיב הנגדי וכמה זמן הוא שהה בנתיבו של הנאשם עד שנפגע על ידי המשאית.
18. לא נקבע על ידי הבוחן כמה זמן שהה הולך הרגל במצב בו יכול וצריך היה הנאשם להבחין בו כהולך רגל .
19. כאשר נשאל הבוחן בתום חקירתו הנגדית: "ש - לא היתה איזו שהיא קביעה אם התאונה נמנעת או בלתי נמנעת " השיב הבוחן מפורשות בעמוד 6 שורה 27 - "נכון אתה צודק"

פסיקה מנחה | תאונת דרכים עם נפגעים | מהירות סבירה

עפ 8827-01 שטרייזנט נגד מדינת ישראל, כב' השופט חשין

החובה לנהוג במהירות סבירה חובה היא הנלמדת מעצמה. כך מלמדת אותנו אף הוראת תקנה 51 לתקנות התעבורה,  מהירות סבירה: לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב. מהירות הנסיעה בכלי רכב חייבת להיות סבירה: לתאום את הנסיבות, את תנאי הדרך ואת התנועה בה. המהירות הסבירה אינה ניתנת לכימות מראש (להבדיל מן המהירות המרבית המותרת), ונגזרת היא, בין השאר, מתנאי השטח, מתנאי הראות, ממזג האוויר וכו'. אין דומה המהירות הסבירה ביום גשום למהירות הסבירה ביום בהיר; אין דומה המהירות הסבירה בדרך עקלקלה למהירות הסבירה בדרך ישרה ואין דומה המהירות הסבירה בדרך שאין בה מעבר חצייה למהירות הסבירה בדרך שעליה מעבר חצייה לשימושם של הולכי רגל. ראו רע"פ 6338/99 בוחניק נ' מדינת ישראל. סבירותה של המהירות בנסיבותיו של כל מקרה תיקבע, בין השאר, בשים לב לחובה המוטלת על נהג להאט את מהירותו, ועל-פי הנדרש אף לעצור את רכבו בכל מקרה שבו צפויה סכנה להולכי רגל. כך הוא, במיוחד, שעה שנוהג ברכב מתקרב אל מעבר חצייה. על-פי נורמות אלו – הקבועות גם בתקנות 52 ו-67(א) לתקנות התעבורה – תיקבע גם המהירות הסבירה שיש לנהוג בה ברכב לפני מעבר חצייה.

 

עבירת הפקרה | "פגע וברח"

 

עפ 2247-10 שלום ימיני נגד מדינת ישראל, כב' השופט ימיני עמית.

תכלית החקיקה, ועל היחס בינה לבין הוראות אחרות שאף הן עוסקות בתופעה של "פגע וברח". נשים נגד עיננו פעם נוספת את נוסח העבירה של הפקרה לאחר פגיעה הקבוע בסעיף 64א לפקודת התעבורה:
"(א) נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שהיה עליו לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, דינו – מאסר שבע שנים, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן.
(ב) נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שבנסיבות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי, דינו – מאסר תשע שנים, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן"
. כאמור, ס"ק (א) עניינו במצב בו הנהג ידע או צריך היה לדעת כי בתאונה "עשוי היה להיפגע אדם" שאז מוטלת על הנהג החובה לעצור כדי לעמוד על תוצאות התאונה גם אם מסתבר כי לא היו נפגעים בתאונה. ס"ק (ב) עניינו במצב בו הנהג ידע או צריך היה לדעת כי בתאונה "נפגע אדם" שאז עליו להגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה.

תקנה 144 לתקנות התעבורה, שכותרתה "תאונת דרכים שתוצאתה הריגה או פגיעה בגוף". תקנה זו מפרטת את החובות המוטלות על נהג הרכב במקרה של תאונה, וזו לשונה:
"144. (א) נוהג רכב המעורב בתאונה שכתוצאה ממנה נהרג אדם או נפגע, יפעל לפי הוראות אלה:
(1) יעצור מיד את הרכב במקום התאונה או קרוב אליו ככל האפשר, ולא יזיזנו ממקומו...
(2) בהתאם לנסיבות המקרה ומקום התאונה, יגיש לכל אדם שנפגע באותה תאונה עזרה מתאימה ובמיוחד –
(א) ידאג למניעת כל נזק נוסף לנפגע;
(ב) יגיש לנפגע עזרה ראשונה שביכלתו להגיש על פי הכשרתו;
(ג) יזעיק למקום התאונה את שירותי ההצלה המקצועיים הנחוצים על פי נסיבות המקרה ובין השאר, אמבולנס, משטרה ומכבי אש;
(ד) ימתין ליד הנפגע עד להגעת שירותי ההצלה המקצועיים;
(ה) במקום שאין אפשרות לפנות את הנפגע באמבולנס ידאג להעברתו ברכב מתאים אחר לתחנת עזרה ראשונה, לבית חולים או לרופא.
(3) ימסור לשוטר, או לאדם שנפגע או לנוהג רכב אחר המעורב באותה תאונה, או לכל נוסע או אדם שהיה בחברתו של הנפגע, את שמו ומענו, את מספר רשיון הנהיגה ומספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, ויציג לפי דרישתם את רשיון הנהיגה, רשיון הרכב או תעודת הביטוח ואת תעודת הזיהוי שלו אם היא נמצאת ברשותו וירשה להעתיק כל פרט הרשום בהם;
(4) יודיע מיד ככל האפשר ובאמצעי הקשר המהירים ביותר לתחנת המשטרה הקרובה למקום התאונה על אירועה ויפרט בהודעה את –
(א) שמו ומענו;
(ב) מקום האירוע ומקום הימצאו הוא, ואם ידוע לו - גם שם האדם שנפגע ולאיזה מקום הועבר לטיפול.
(ב)
לא יזיז אדם רכב המעורב בתאונה כאמור בתקנת משנה (א), אלא אם הרשהו שוטר לעשות כן, או אם יש הכרח בכך לצורך הגשת עזרה למעורבים בתאונה זו".

פנייה לייעוץ אישי |1700-701-015

מלא/י פרטיך בתחתית העמוד, ונחזור אליך בהקדם!

צור קשר ואנו נשמח לעזור לך
טל.  התקשר/י עכשיו: 1700-70-10-15
 
 
* שדות חובה

על מנת שנוכל לבחון את הפנייה בצורה המיטבית אנא צרף כל חומר רלוונטי
כגון: דו"ח משטרה, זימון לדין, תוצאות ועדה רפואית ועוד