<

נהיגה בשכרות

עורך הדין צורי סבן מתראיין לתוכנית הבוקר בערוץ 10

נהיגה בשכרות | כללי

נהיגה בשכרות חוק | חקיקה | תקנות

א. מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב.

ב. מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.

ג. מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת.

ד. מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף המרבי שנקבע.

ריכוז אלכוהול מותר בליטר אויר נשוף בזמן נהיגה | מכשיר הדרגר | מכשיר "הינשוף" | ריכוז אלכוהול במאה מליליטר של דם
- עד 50 מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם .
- עד 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמה של אוויר נשוף שנעשתה בבדיקת נשיפה.

יודגש : בתי משפט לתעבורה הרשיעו לא אחת נהגים בעבירת נהיגה בשכרות או בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול וזאת רק על סמך בדיקת מאפיינים והתרשמות השוטר / השוטרים בשטח. כמו-כן, לעניין ריכוז אלכוהול מותר בליטר אחד של אויר נשוף, רף האלכוהול עלה מ 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף ל-290 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף, וזאת בעקבות פסק דין עוזרי, כך שהמשטרה מגישה כתבי אישום בעבירת נהיגה בשכרות רק כנגד נהגים שנמצא בגופם ריכוז אלכוהול של לפחות 290 מיקרוגרם ומעלה ! במקרים כאלו מומלץ לפנות לעורך דין נהיגה בשכרות.

יש להדגיש:שוטר מסמן לך לעצור ודורש שתעבור/י בדיקת שכרות? לא כדאי לסרב לבדיקת השכרות שכן עצם הסירוב מהווה עבירה פלילית ללא שום קשר לשאלה המהותית האם את/ה אכן "שיכור" לפי הגדרת החוק, סעיף 64 ד' לפקודה

בדיקת מאפיינים | מבחן ביצוע | מבחן הליכה | מבחן עמידה | מבחן הבאת אצבע לאף
בדיקת המאפיינים הינה בדיקה שהשוטר מבצע במקום האירוע, על מנת לשלול נהיגה תחת השפעת אלכוהול ואשר במהלכה השוטר יבקש מהנהג לבצע את המבחנים הבאים:

1. ללכת על קו 9 צעדים לכל כיוון.

2. הבאת אצבע לאף בעיניים עצומות.

3. עמידה יציבה של הנהג.

4. השוטר מתרשם גם מגורמים נוספים כגון: ריח האלכוהול , הופעה כללית , התנהגות , היכולת להבין הוראות ו אופן הדיבור .

בעניין בדיחי ערעור פלילי (ת"א) 18225-07-11קבע כב' השופט רענן בן יוסף כי בית משפט אינו יכול להרשיע בתיק זה רק על סמך בדיקת המאפיינים משום שזו איננה קובעת חד משמעית שהמערער אכן היה נתון תחת השפעת אלכוהול. בית משפט קמא קיבל לידיו דוח מאפיינים אשר ייסד עצמו על מספר בדיקות.

- בדיקה של הבאת אצבעות לאף, בה הצליח המערער.

- בדיקה של ספירת צעדים, בה הצליח המערער.

המערער נכשל במאפיין אחד של התנדנדות בהליכה שהוא כשלעצמו, מאפיין המבוסס בעיקר על התרשמות סובייקטיבית של שוטר שבקלות ניתן לטעות בה, בודאי כאשר השוטר בעדותו ובדוח המאפיינים הכתוב, לא ציין באיזה מרחק היתה ההליכה, האם הרצפה היתה ישרה או עקומה. בית משפט קמא התיחס לנקודות נוספות, אי אמינותו של המערער בגרסאותיו המשתנות ולזה השאלה נשאלה אם בקבוק בירה, או כוס בירה, או שני שליש כוס וכיו"ב, וכן מסתמך על בחינה סובייקטיבית נוספת של השוטר, ריח אלכוהול מפיו של המערער, אך אני סובר שכלל הנסיבות שפורטו לעיל אינם מאפשרים הרשעה מעבר לכל ספק סביר.

ר"ע 666-86 עודה נגד מדינת ישראל , כב' הנשיא שמגר: האמור בתקנות 169א ו-169ב בא לרבות ולא למעט. הוא אינו בא להוציא מכלל תחולה את מי שהוא שיכור אליבא דכולי עלמא, על-פי ראיות המובאות לפני בית המשפט. הוא, למשל, אינו בא למנוע הסתמכות על עדות של מי שפוגש בנהג מטושטש הנוהג בזיגזג ימינה ושמאלה ואשר איננו יכול לעמוד על רגליו משנעצר על-ידי השוטר כאשר ריח חזק של אלכוהול נודף מפיו. מערכת ראיות כגון זו יכולה (אך אינה צריכה) להוות ראיה לצורכי הסקת המסקנה בדבר שיכרותו של נהג פלוני אף בהעדר דרך ההוכחה המדעית, שנוצרה כדי להרחיב את המעגל של אלה אשר אותם מקיף האיסור שבתקנות ולמנוע כל ויכוח או חוסר ודאות.

הבדיקה הראיה העולה מן הבדיקה באות לכלול במסגרתם של אלה שנחשבים לשיכורים ואשר אסורה עליהם הנהיגה אנשים נוספים על אלה, אשר מהתנהגותם החיצונית הבולטת והברורה בעליל עולות ראיות מעל לכל ספק סביר כדי להוכיח שיכרותם. יתרה מזו, הבדיקה המדעית היא, כמובן, מדויקת יותר מכל הסתמכות על התרשמות גרידא, אשר אליה יש לגשת בזהירות רבה, כי ייתכנו טעויות, אי-הבנות ואי-גילוי הטעם האמיתי להופעתו המעורערת של הנהג אותה שעה. בכל מקרה יש להעדיף, לכן, בדיקה מדעית על התרשמות גרידא.סיכומו של דבר, יש להבחין מבחינה מושגית בין הוראת האיסור העונשית שבפקודה או שבתקנות לבין דרך ההוכחה של העבירה. הסמכות לדרוש בדיקות ולהגיש אישורים בדבר תוצאות הבדיקות באה להוסיף על דרך ההוכחה הרגילה בשל אי הוודאות וחוסר הדיוק המדעי שבה. יכולה לעמוד לפני בית המשפט השאלה, אם הראיות הכלליות בדבר שיכרותו של פלוני, בלי שנערכה לו בדיקה מדעית כפי שהתקנות מאפשרות אותה, די בהן בנסיבותיו של כל מקרה כדי לשכנע, מעל לכל ספק סביר, שהנהג היה שיכור אותה שעה, ובית המשפט יכריע על-פי אמות המידה המקובלות עליו במשפט פלילי. כאמור, יש סיכון בהסתמכות על התרשמות סובייקטיבית חיצונית, יהיה זה של שוטר או של אדם אחר, והשיטות המדעיות בדרך כלל אמינות ובדוקות יותר , ודברים אלה על בית המשפט לשוות נגד עיניו. אולם אין ללמוד מכך, שהמחוקק קבע אפשרות הוכחה בלעדית על-ידי בדיקה מדעית, וכי בכך נסתתמה לחלוטין הדרך בפני קבלת ראיות אחרות, אשר באמצעותן מבקשת התביעה להוכיח את השיכרות, אף כשלא נערכה בדיקה מדעית כאמור. הכלל הגדול הוא, בכל מקרה, שדרושות ראיות אמינות, המוכיחות את הטענה מעל לכל ספק סביר.


לאחר בדיקת המאפיינים יהא על השוטר לבצע בדיקת נשיפה באמצעות מכשיר ה"ינשוף".

חובות השוטר טרם בדיקת הינשוף | איסור על החדרת כל חומר לפה ולאף | איסור על גיהוק

שני נושאים המופיעים בהוראות היצרן ושאינם מופיעים בהוראות התחזוקה בעברית, באשר לפעולות שעל השוטרים לוודא שהנבדק אינו מבצע ב- 15 דקות הקודמות לבדיקה:

א. הקפדה על כך שאסור יהיה להחדיר כל חומר לפה או לאף כולל תרופה (כגון משאפים).

ב. הקפדה על כך שהנבדק אינו מגהק.

בפסק דין עוזרי ציין המומחה ד"ר אלמוג כי גיהוק בזמן נשיפה מעלה את התוצאה. ריפולוקס ( עליית מזון מאזור הוושט כלפי מעלה הנגרמת בין היתר בזמן גיהוק) בד"כ בעיה זו לא תוביל לתוצאות שגויות כי יימצא אלכוהול בפה והבדיקה תפסל היות והאוויר הנשוף בד"כ הוא בריכוז נמוך יותר של אלכוהול משל תוכן הקיבה, עם זאת אלו הוראות היצרן ויש לכבדם לצורך הגנת הנבדקים עצמם.

הומלץ על ידי בית המשפט להוסיף בהוראות ההפעלה כי במהלך 15 הדקות ההמתנה לבדיקה חל איסור על הממתין לבדיקה להחדיר חומרים כלשהם לפיו או לאפו, כולל תרופות וחל איסור להשתמש במשאפים,ולהוסיף כי במהלך הנשיפה יש לוודא כי הנבדק אינו מגהק.

ד"ר דרייזין העלתה אף היא נושאים נוספים בנוהל הישראלי שאינם תואמים להוראות היצרן, כך למשלבחוברת החברה נרשם כי יש להזרים למכשיר בעת האימות היומי 1.5 ליטר גז וכן רשום כי קצב הזרימה צריך להיות 3 ליטר בדקה, בעמ' 6 לחוברת היצרן מופיעים מאפיינים של מי ששתה בסמוך לבדיקה, קריטריונים אלו לא מצויים בחוברת בעברית.

בפרשת עוזרי קבעו השופטים שמן הראוי כי תהיה התאמה בין הוראות היצרן לבין הוראות התחזוקה לפיהם פועלים הטכנאים. ראוי לבצע שינויים והתאמות בספר התחזוקה של המשטרה על-פי האמור לעיל ולבדוק אם לא נפלו אי התאמות נוספות.

בדיקת נשיפה במכשיר הדרגר "הינשוף" | Drager Alcotest 7110 MK ||| IL
באם עברת את הרף של 290 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף, השוטר ימסור לך הזמנה לדין, יאסור עליך לנהוג, יזמן אותך לשימוע בפני קצין משטרה אשר לרוב יפסול רישיונך מנהלית לתקופה של 30 יום (בהנחה שלא מדובר בתאונת דרכים, שהרי אז הפסילה המנהלית היא ל- 60 או 90 יום בגרם מוות). לאחר מכן, תזומן למשפט.

הוראות המשטרה במדריך למפעיל הן לבצע כיול " פעם ב-24 שעות " את המילים "באותו מקום", המירה המשטרה לפעם ב 24 שעות. ההוראות למפעיל אינן הולמות את הוראות התקנות.

הוראות תקנה 169 (ז) 1 (א) : בדיקת הכיול מתחילה לפי תקנה זו בפעולה באמצעות "blank sample " דוגמת אויר חופשי מאלכוהול שיש להעביר במכשיר, והמחוקק מורה שתוצאותיה חשובות. במילים אחרות מכניסים למכשיר באופן מבוקר אוויר הידוע שהוא נקי מאלכוהול ובודקים את תקינות המכשיר על ידי כך שמבקרים את התוצאה שהמכשיר הראה. בתקנה זו נאמר שמכשיר יחשב תקין אם האוויר הנקי שהוזרם בו יצביע על תוצאה של אפס אלכוהול, ואולם כל תוצאה אחרת עד 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף תחשב כאילו המכשיר תקין וראוי לבצע מדידות. כאשר המכשיר מראה בעת העברת אויר נקי מאלכוהול את התוצאה אפס, הרי שמדידה של 240 מיקרוגרם משקפת שכרות, אבל אם המכשיר מראה 50 מיקרוגרם הרי שרק 290 מיקרוגרם מראה שכרות. כלומר, 240 השיעור שקבע השר יחל מהתוצאה שהמכשיר מראה כאשר מעבירים בו אפס אלכוהול. לפיכך, כדי שכתב האישום יגלה אשמה, חובת המאשימה לציין בכתב האישום כי אחוז האלכוהול שנמדד בא לאחר שבאיפוס המכשיר לפי תקנה 169 ז' (א1) לתקנות התעבורה הייתה התוצאה כזאת וכזאת. בלי נקודת האיפוס אין משמעות לאף נתון.

נהיגה בשכרות | סירוב לבדיקת נשיפון | סירוב לבדיקת ינשוף | סירוב לבדיקת מאפיינים | חולה אסטמה

סירוב לעבור בדיקה בנשיפון אינו עבירה. סירוב לבצע בדיקת מאפיינים אינה עבירה. סירוב שכזה להבדיל מסירוב לעבור בדיקה במכשיר הינשוף יכול להוות חיזוק לראיות התביעה בדבר נהיגה בשכרות, אם ראיות שכאלה קיימות בחומר הראיות.

סעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה קובע את חזקת השיכרות הקמה כאשר מסרב נוהג רכב לתת דגימה לפי דרישת שוטר שנועדה לקבוע את מידת האלכוהול בגופו.

בתי משפט לתעבורה מייחסים חשיבות לאופי הסירוב, כך למשל ישנו שוני רב בין נהג המסרב לשתף פעולה עם השוטרים ואין בכוונתו לנשוף כלל לתוך מכשיר הינשוף לבין נהג אשר משתף פעולה ואולם בשל קושי בריאותי למשל אינו יכול לנשוף באופן רציף לתוך מכשיר הינשוף. ואולם, בשני המקרים הללו ישנה חובה בדין על השוטר הבודק להסביר לנהג החשוד את משמעות המשפטית של הסירוב, כאמור בסעיף 64ד הינה כי המסרב לתת דגימה על פי דרישת השוטר, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3)דהיינו, כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות.

ההיגיון העומד מאחורי קביעת החזקה האמורה הינו "למנוע התחמקות ממתן הדין על נהיגה בשכרות על ידי סירוב להיבדק" כפי שנקבע ב ע"פ 40253/07 אילני עמי נגד מדינת ישראל מפי כב' השופט ע' קמא:

"עם כול הקושי שבדבר המחוקק שביקש למנוע סירב להיבדק כדי לוודא אם אדם הוא "שיכור" קבע לעבירת הסירוב אותה רמת ענישה של מי שנוהג בשכרות. מי שסבור שאינו שיכור יתכבד ויעבור את הבדיקה שעשויה אף להוכיח את חפותו"

תנאי להחלת החזקה הקבועה בסעיף 64 ד (א) לפקודת התעבורה הינו כי לנאשם הוסברה משמעות הסירוב.

ב בש"פ 6812/07 לירן ברק כהן נ' מ"י דן ביהמ"ש העליון בסוגיה, במסגרת ערר על החלטה לפסול את רישיון הנהיגה של העורר עד לתום ההליכים נגדו, וקבע כך:

"סעיף 64ב(א1) לפקודת התעבורה מקים סמכות לשוטר לדרוש מנהג דגימה של אוויר הנשוף מפיו לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול. סירובו של נהג לבצע בדיקה כאמור מקים נגדו חזקה שנהג בשכרות, וזאת מכוח סעיף 64ד לפקודת התעבורה. העובדה כי העורר נשף כמות שאינה מספקת למכשיר ה"ינשוף", שבעטיה לא סיפק המכשיר תוצאות, נתפסת לכאורה כסירובו של העורר להיבדק. העורר טוען כי לא כך הדבר, הואיל ומחלת האסטמה ממנה הוא סובל היא שגרמה לכשלון הבדיקה. דומה כי הטענות בדבר מחלתו של העורר, השפעתה על יכולת הנשיפה שלו והמסמכים שצירף בעניין, ראוי להן שיתבררו בערכאה הדיונית האמונה על בירור הראיות לעומקן."[ההדגשות שלי &ndash; צ.ס]

במקרה אשר בפניי, המבקש לא ניסה אפילו למסור דגימת אויר ושלל מלכתחילה את הבדיקה עקב מחלת האסטמה לטענתו.

אישור על מחלת אסטמה - המבקש צירף אישור על כך שסובל מאסטמה, אולם לא צירף כל מסמך רפואי או כל חוו"ד המצביעה על הקשר בין ביצוע בדיקת הנשיפה לבין ההגבלה הבריאותית ממנה הוא סובל לטענתו.

בעניין אבי בר, רעפ 2538-11 אשר נדון בית המשפט העליון, קבע כב' השופט א' רובינשטיין כי הוא אינו מוצא צורך אמיתי להכריע במקרה זה ברוחב השתרעותה של זכות ההיוועצות של המתבקש לנשוף במכשיר הינשוף, קל וחומר של חובת יידוע יזום על ידי השוטר, ואולם, חובת השוטר קבועה בסעיף 64ב(ב2) לפקודת התעבורה, שזה לשונו:

"שוטר הדורש מנוהג רכב או מממונה על הרכב לתת לו דגימת נשיפה, דגימת רוק, דגימת שתן או דגימת דם, לפי הוראות סעיף זה, יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה , יבקש את הסכמתו , ו יסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה , כאמור בסעיף 64ד הקובע :

(א) סירב נוהג ברכב לתת דגימה למעט דגימת רוק, לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3) "הוא שיכור בהיותו נוהג רכב בדרך או במקום ציבורי; לענין זה, "שיכור" &ndash; כהגדרתו בסעיף 64ב" , ואולם סירוב לתת דגימת רוק , יש בו כדי לבסס חשד סביר כאמור בסעיף 64ב(ב). (ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על נוהג ברכב או על ממונה על הרכב שלא ניטלה ממנו דגימת דם בשל חשש לפגיעה בבריאותו בנסיבות האמורות בסעיף 64ב(ב4).

בנוגע להסבר באשר לעונש הצפוי לנהג המסרב ליתן דגימה, נדון עניין זה בבית משפט העליון ב רע"פ 155/09 אלי בוארון נ' מדינת ישראל, שם קבע כב' השופט ג'ובראן: "המבקש טוען אך טענה אחת, והיא כי לא הוסברה לו ההשלכה העונשית של סירוב לבצע בדיקת שכרות. בית משפט השלום לתעבורה קבע כממצא שבעובדה כי הוסבר למבקש כי בסירובו לבצע את הבדיקה ייחשב הוא כמי שנוהג בשכרות. מקובלת עליי קביעתו של בית משפט השלום כי לא הייתה חובה על אותו שוטר לציין את סוג הענישה שצפוי לה המבקש, שכן א ותו שוטר לא יכול לדעת מהו העונש אשר יוטל על המבקש בבית המשפט , הסבר שהתקבל אף בבית המשפט המחוזי..."

 

נהיגה בשכרות עונש | נהיגה בשכרות עונשים | פסילת מינימום

שנתיים פסילת מינימום לנהג שהורשע בעבירת נהיגה בשכרות היחס כלפי עבירת הנהיגה בשכרות הינו מחמיר במיוחד, ונטייתם של רבים מהשופטים לא להקל בעונש. סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע כי על בית המשפט לפסול את רשיון הנהיגה לפחות שנתיים. (אם זו עבירה שנייה תוך שנה, הפסילה היא לפחות ל- 4 שנים). סעיף 62(3) אף קובע עונש של שנתיים מאסר, אולם בית המשפט עשוי להסתפק במאסר על תנאי. בנוסף, יוטל על הנהג קנס גבוה .

יודגש: טיפלנו במשך מספר שנים בפני מאות נהגים אשר קיבלו כתבי אישום בגין נהיגה בשכרות ובשל הייצוג המשפטי שלנו זוכו מהעבירה המיוחסת להם, או שהאישום המיוחס להם בוטל או שונה לעבירה קלה יותר של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, והביא לפסילת רישיון לתקופה קצרה של מספר חודשים בודדים. עקב הסיבות המפורטות מומלץ במקרים כאלו לפנות לעורך דין נהיגה בשכרות, ראו הצלחות המשרד בעבירה זו.

נהיגה בשכרות פעם שנייה | נהיגה בשכרות עבירה חוזרת
מי שנתפס כחשוד בנהיגה בשכרות פעם שנייה לרוב יעצר בהיוודע לשוטר דבר התיק הנוסף, לאחר מכן ייחקר ויובא למחרת היום לבית משפט עם כתב אישום מפורט ובקשה למעצר עד לתום ההליכים המשפטיים בנימוקים של חומרת עבירה ומסוכנות. מעבר לכל האמורסעיף 39א לפקודה קובע עונש מינימום של פסילה מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של שנתיים, למי שהורשע בנהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה. כן קובע אותו סעיף כי מי שהורשע בנהיגה בשכרות פעם שנייה תוך שנה יחויב בפסילת מינימום לתקופה של 4 שנים, אלא אם התקיימו נסיבות מיוחדות שיפרש בית המשפט בגזר הדין.

הצעת חוק לביטול פסילת המינימום בעבירת שכרות | תזכיר הממשלה

החוק הקיים המציין עונש מינימום גורף ומחמיר כאמור, הוא בעייתי מכמה נימוקים:

1. קיים הבדל משמעותי בין רמת הסיכון שיוצר נהג שבגופו רק מעט אלכוהול מעל המותר, לבין רמת הסיכון שיוצר מי שבגופו רמת אלכוהול בריכוז העולה פי כמה מעל המותר, ועונש המינימום איננו רגיש דיו להבדלים אלה;

2. נאשמים אינם מודים באשמה, בתקווה שניהול המשפט יחלץ אותם באופן כלשהו מעונש המינימום. התוצאה היא עומס על בתי המשפט לתעבורה, הגורם לפיגורים גדולים מאוד בכלל הדיונים בבתי משפט אלה;

3. נוכח רמות השכרות השונות בגינן מועמדים נהגים לדין, מצבם האישי של נאשמים אלה וצרכי ניהול תיקי בית המשפט התפתחה פסיקה המפרשת בצורה מרחיבה את המונח "טעמים מיוחדים שיפרש" המסמיך את בית המשפט להקל מעונש המינימום. ייתכן שהדבר נובע מרצון בית המשפט לעודד עסקאות טיעון או מן הטעם שבית המשפט מצא אי התאמה בין עונש המינימום לבין נסיבות העניין, גם אם לא היה בנסיבות אלה משום "טעמים מיוחדים" של ממש; למשל, במקרים בהם רמת השכרות לא הייתה גבוהה ולנהג עבר תעבורתי נקי.

אשר על כן מתזכיר הממשלה בעניין זה מוצע לדרג את עונש המינימום כדלקמן:

1. כשהשכרות נקבעת בלא שנערכה בדיקת מעבדה אלא על פי מאפיינים התנהגותיים של הנהג שיש בהם להעיד על שכרות או עקב ממצא של סמים מסוכנים בגוף הנהג באין הוכחה להשפעתם של אלה עליו &ndash; עונש המינימום יהא פסילה מהחזיק ברישיון נהיגה ל-6 חודשים;

2. כשבבדיקת דגימת נשיפה או דגימת דם (להלן &ndash; דגימות) נמצא בגופו של הנהג עד פי אחד וחצי מריכוז האלכוהול המותר, ואם מדובר בנהג שחל עליו ריכוז מותר מופחת לפי פסקה (3א) להגדרת "שיכור" בסעיף 64ב לפקודה, בגופו נמצא עד הריכוז המותר הרגיל &ndash; עונש המינימום יהא פסילה מהחזיק ברישיון נהיגה לשנה אחת;

3. כשבבדיקת דגימות נמצא בגופו של הנהג בין פי אחד וחצי לפי שלושה מריכוז האלכוהול המותר ואם הוא נהג שחל עליו הריכוז המופחת כאמור, בגופו נמצא ריכוז אלכוהול בין הריכוז המותר הרגיל לפי אחד וחצי מהריכוז המותר הרגיל או שנמצא נוהג תחת השפעת סמים &ndash; עונש המינימום יהא פסילה מהחזיק רישיון נהיגה לשנתיים (כפי הדין הקיים);

4. כשבבדיקת דגימות נמצא בגופו של הנהג פי שלושה ויותר מריכוז האלכוהול המותר ואם הוא נהג שחל עליו ריכוז אלכוהול מופחת נמצא בגופו מעל פי אחד וחצי מהריכוז הרגיל, כשהנהג מסרב לעבור בדיקת דגימות או שבהיותו שיכור גרם לתאונת דרכים שכתוצאה ממנה נפגע אדם או ניזוק רכוש &ndash; עונש המינימום יהא פסילה מהחזיק ברישיון נהיגה לשלוש שנים;

לפי המוצע, כפל העונש במקרה של הרשעה שנייה יחול אם ההרשעה השנייה הייתה בתוך שנתיים מן העבירה הראשונה.

מוצע כי תמשיך להתקיים הסמכות של בית המשפט לחרוג מהמינימום המוצע במקרה שהתקיימו טעמים מיוחדים שיפורטו בפסק הדין.(סעיף 8 לחוק המוצע)

 

נקודות לבחינת תיק שכרות | דוחות פעולה ומזכרים | הזמנה לדין

1. האם כל השוטרים המעורבים רשמו דוחות פעולה או מזכרים?

2. האם נערך דו"ח פעולה כמצוות ס' 64ג לפקודת התעבורה?

3. האם נערך דו"ח עיכוב או מעצר בהתאם?

4. האם הדו"ח מכיל את כל הפרטים הנדרשים?

5. האם המכשיר הופעל בהתאם להוראות ההפעלה המפורשות?

6. האם הנאשם שתה, עישן או הקיא בסמוך לבדיקה?

7. כמה זמן עבר מאז שנעצר רכבו של הנהג ועד לרגע הבדיקה בפועל?

8.האם המכשיר כויל כראוי? מועד הכיול, תוצאות הכיול וזהות השוטר המכייל חשובות לבלי היכר!

9. האם הוחלפה פיית המכשיר?

10. זהות השוטר העוצר וזהות השוטר הבודק ?

אם כן, פגמים מהותיים בחומר הראיות יש בכוחם לבטל את כתב האישום או להביא לכך שהמדינה תבקש להגיע להסדר טיעון מקל עם נאשם. בשל כך ישנה חשיבות מרובה בהכרת נהלי המשטרה, החוק והפסיקה הרלוונטית. בשל מורכבות העניין המשפטי והענישה המחמירה בצידה הקבועה בחוק מומלץ לקבל ייצוג משפטי ראוי, של עו"ד נהיגה בשכרות מנוסה, ייצוג אשר יוכל להעלות ספק סביר בראיות התביעה, ספק שכזה משמעו זיכוי הנהג מהאישום המיוחס לו!

כמות אלכוהול בדם המותרת בזמן נהיגה | בדיקת דם לאיתור אלכוהול בדם

בדיקת דם היא הבדיקה המקובלת כאמינה ביותר כאשר מדובר על נהיגה תחת השפעת אלכוהול. יחידותיה בדרך כלל במיליגרם (אלפית הגרם) אלכוהול במאה מיליליטר של דם. בדרך כלל תחשב בדיקה זו לאמינה ביותר והנכונה ביותר משום שהשפעת האלכוהול כמוסבר לעיל תגיע למוח דרך הדם.

בהעדר יכולת לקבוע את רמת ההשפעה המדויקת על-פי מדד אובייקטיבי המתייחס לכלל הציבור, העדיפו מדינות העולם השונות לקבוע רף אשר מעליו ייחשב אותו נהג נמדד כשיכור. רף זה מסתמך על מחקרים בעולם ומתייחס לממוצע. בישראל ובמרבית מדינות העולם עומד רף זה על חמישים מיליגרם ( 0.05גרם) כלומר חצי גרם אלכוהול בליטר אחד של דם. זו הרמה גם בהולנד, פורטוגל, אוסטריה, גרמניה, צרפת ועוד.קיימות מדינות שהפחיתו את הכמות אף לעשרים מיליגרם - 0.02 גרם (ראו שבדיה, פולין, אסטוניה) ויש כאלו שרמת הסובלנות לאלכוהול גרמה להם להעמדת רף של אפס אלכוהול - 0.0 גרם (ראו צ'כיה, הונגריה, סלובקיה) מנגד קיימות מדינות מעטות בהן רמת האלכוהול המותרת עולה כדי 0.08 גרם (דוגמת שוויץ ומספר מדינות בארה"ב).

הבעיה בבדיקת הדם היא סיבוכה הטכני. נטילת דם היא פעולה רפואית פולשנית הגורמת לאי נוחות רבה לנבדק ולא כל אחד מוסמך לבצעה. יש צורך לעשותה במקום מתאים כגון בית חולים (או ניידת מיוחדת), ויש צורך בהליך מתאים (כגון שימוש בחומר חיטוי שאיננו מכיל אלכוהול). מעבר לכך התשובה לא תינתן על אתר. יש צורך לשלוח את דגימת הדם למעבדה מיוחדת תוך כדי שמירה על נהלים קפדניים לשמירתה. התוצאות ימסרו ימים או שבועות לאחר מכן.

למרות זאת, זו הייתה הבדיקה המקובלת בישראל עד סוף 2005 לערך, אז ניתן פסק הדין בעניין ליאוניד לוין (ע"פ 1641/04, פ"ד נט (3) 785) ושינה למעשה את תפיסת האכיפה בנושא האלכוהול בישראל.

משנחקק חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה &ndash; חיפוש בגוף החשוד), תשנ"ו-1996 (להלן &ndash; חוק החיפוש) נקבעו בו העקרונות המנחים לעריכת חיפוש בגופו של אדם, לרבות העיקרון שלפיו אין עורכים חיפוש בגופו של חשוד אלא לאחר שנתבקשה הסכמתו לכך, ושהחיפוש ייערך בדרך ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבוד האדם, על פרטיותו ועל בריאותו, במידה המועטה האפשרית של פגיעה, אי-נוחות וכאב (795ו &ndash; ז).
בחוק החיפוש נעשתה הבחנה בין "חיפוש חיצוני" לבין "חיפוש פנימי", כאשר בחיפוש פנימי ננקטה מטבע הדברים הקפדה יתרה בעריכתו. עריכתם של שני סוגי החיפוש מותנית בראש ובראשונה בקיומה של עילה , היינו קיומו של יסוד סביר לחשד כי בגופו של חשוד נמצאת ראיה להוכחת ביצועה של עבירה או להוכחת הקשר שבין החשוד לבין ביצוע עבירה (796א &ndash; ג).
החיפוש הפנימי הותנה בסעיף 4 לחוק החיפוש בביצוע שורה של הליכים, הן על-ידי המשטרה הן על-ידי רופא, שבהם יוסברו לחשוד ההליכים ותוצאותיהם, ותתקבל הסכמתו, או יתקבל היתר מבית-המשפט (796ו &ndash; 797ז, 798א).
מהוראת סעיף 4 לחוק החיפוש מתחייב שאם יש בחיפוש חיצוני כדי לענות על מטרות החקירה, אין מקום לפנות לחיפוש פנימי. למסקנה זו נודעת חשיבות מיוחדת בבדיקת שכרות, שכן מקום שניתן להסתפק בבדיקת נשיפה, אין מקום לפנות לביצועה של הבדיקה על-ידי נטילת דוגמת דם (797ז &ndash; 798א).
חקיקתו של חוק החיפוש חייבה עדכון והתאמה, ברוח עקרונותיו, של סמכויות חיפוש שנקבעו בחוקים אחרים. תיקונים כאלה נעשו מכוח הוראות שנכללו בחוק החיפוש עצמו. על רקע זה בולטת העובדה שהמחוקק לא הורה לבצע תיקון דומה גם בדיני התעבורה, וכמו מאליה עולה השאלה אם מדובר בחסר, או שמא משתמעת מכך כוונה לשמר את ההסדר שהיה קיים עד אז לעניין בדיקת השכרות (798ג &ndash; ד).
המחוקק ביקש להקנות עליונות לחוק החיפוש על פני כל חוק אחר. הדגש הוא על כך שבסעיף זה לא נאמר כי מקום שקיים הסדר אחר לעניין חיפוש נוהגים רק על-פיו. נהפוך הוא, גם במצב זה יוסיף לחול חוק החיפוש, אולם בכפוף להסדר שנקבע בחוק אחר. כאשר לדוגמה נקבעו בחוק אחר תנאים לעריכת החיפוש השונים מאלה שבחוק החיפוש, יוסיף להתקיים "ההסדר האחר", אולם המילים "יחול חוק זה" שבסעיף 2(ב) לחוק החיפוש מחייבות ש"ההסדר האחר" יעמוד במבחנם של העקרונות שהתווה חוק החיפוש בעקבות חוק היסוד, ובעיקר שניים מהם: אין עורכים חיפוש
בגופו של חשוד אלא לאחר שנתבקשה הסכמתו לכך, ושהחיפוש ייעשה תוך שמירה על כבוד האדם, על פרטיותו ועל בריאותו (798ז &ndash; 799ב).
חוק החיפוש, בעקבות סעיף 8 לחוק היסוד, לא נועד להכיר בכל הסדר אשר קדם לו, אלא רק בהסדר שהיה מעוגן בחקיקה ראשית, שהרי נאמר: "נקבע בחוק אחר הסדר שונה". "חוק" הוגדר בפקודת הפרשנות [נוסח חדש] כ"דבר חקיקה של הכנסת ולרבות כל פקודה". מכאן ברור כי הוראתו של סעיף 2(ב) לחוק החיפוש אינה ישימה בהסדרי הבדיקה הקבועים בתקנות, באשר אלו האחרונות אינן בגדר "חוק" (799ג &ndash; ד).
בקביעתן של עילות החיפוש בגופו של אדם נו
תנת פקודת התעבורה מענה לרכיב אחד בלבד של הליך החיפוש, בעוד שהיא נמנעה מלהגדיר את השיטות לבדיקת שכרותו של אדם ואת התנאים לעריכתה. את כל אלה הותיר המחוקק בידי מחוקק המשנה. העולה מכך הוא שלעניין בדיקת שכרות לא היה קיים בדיני התעבורה, ביום תחולתו של חוק החיפוש, הסדר שלם שקבע המחוקק בחקיקה ראשית, ולכל היותר ניתן לומר כי העילות הנזכרות בסעיף 64ב(ב) ל בפקודת התעבורה יבואו במקומן העילות על-פי חוק החיפוש בכל הנוגע לחקירתן של תאונות ולחשד כי אדם נהג ברכב במצב של שכרות. לעומת זאת החלק האחר של ההסדר הישן, זה שנקבע בתקנות, נדחה מפני הוראותיו של חוק החיפוש (799ז &ndash; 800ב).
ההסדר לבדיקת שכרות על-פי דיני התעבורה חלף מן העולם עם חקיקתו של חוק החיפוש, ויוסיפו להתקיים רק אותן תקנות שאינן חלק מהסדר החיפוש גופו. המסקנה כי אין נוהגים עוד על-פי הסדר החיפוש שהיה קבוע בדיני התעבורה, אין משמעותה כי נוצר חלל בדין בתחום זה, הואיל וכל אשר היו צריכים לעשות גורמי החקירה מאותו מועד ואילך היה לבדוק את החשד בדבר שכרותו של נהג בכלים שהעמיד לרשותם חוק החיפוש (אליבא דשופטת מ' נאור): פקודת התעבורה איננה כוללת הוראה מפורשת וברורה המסמיכה שוטר לחייב אדם בבדיקת דם, שהיא בדיקה פנימית, להבדיל מהאפשרות שיחייב בדיקה חיצונית כמו בדיקת נשיפה. כשם שהסמכות לערוך "חיפוש" איננה כוללת את האפשרות לחייב אדם לעבור "חיפוש פנימי", כך ההסמכה בחקיקה הראשית לחייב אדם "להיבדק" איננה כוללת, ולא כללה מעולם, סמכות לחייבו שתיערך בו בדיקה פנימית, בדיקת דם.

תקנות התעבורה, ככל שהן נוגעות לחיוב לבצע בדיקת דם, חורגות מההסדר שנקבע בחקיקה הראשית. היה צורך לקבוע בהסדר הראשוני עצמו הסמכה מפורשת לחדור לגופו של אדם, דהיינו לערוך בדיקה פולשנית (808ה &ndash; ז).
במקרה הנדון לא נתקיימו כל הפעולות הנדרשות בחוק, אך הפסיקה בישראל לא אימצה כלל פסילה גורף האוסר על המדינה לעשות שימוש בראיות הנובעות ממעשה לא חוקי שביצעו האורגנים שלה. לבית-המשפט ניתן שיקול-דעת להתחשב במהותו ובמשקלו של כל פגם,

האם חובה לתת לשוטר דגימת דם לאיתור אלכוהול בדם? כאמור, ריכוז האלכוהול המותר הוא עד 50 מיליגרם של אלכוהול ב- 100 מיליליטר של דם. נטילת הבדיקה תיעשה במקום המתאים לכך על ידי בעל מקצוע רפואי המוסמך ליטול דגימות דם [ס' 64ב(ב3)(3) לפקודת התעבורה].

להבדיל מבדיקת מאפיינים ובדיקת נשיפה, אותן השוטר יכול לדרוש מהנהג בכל מקום ומצב, בדיקת דם ניתן לדרוש רק אם יש חשד סביר לכך שהנהג אכן שיכור או בעקבות תאונת דרכים [ס' 64ב(ב)].

על השוטר :

1. להסביר מטרת הבדיקה.

2. לבקש הסכמתו לבדיקה.

3. להסביר משמעות סירוב הנהג לבדיקה "יראו אותו כאילו נהג בשכרות" [ס' 64ב(ב2) לפקודה].חובה זו אינה חלה על השוטר אם הנהג מחוסר הכרה. ככלל, כיוון שמדובר בבדיקת מעבדה קשה יותר לערער על תוצאותיה. אולם, ניתן למצוא פגמים בעריכתה ואף לפסול אותה. כך למשל ניתן לבחון, בין היתר, את אופן העברת הדם ואת טיב הבדיקה והבודק.

 

חזרה מהודאה בנהיגה בשכרות | נסיבות חזרה מהודאה | סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי

סעיף החוק הרלוונטי :

" (א) הודה המערער בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה,אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו "

מלשון הסעיף עולה, כי עובדה שנאשם הודה בה בפני בית המשפט יראוה כמוכחת, זולת אם בית המשפט ראה שלא לקבל את ההודיה או התיר למערער לחזור בו מהודאתו וכן כי חזרת נאשם מהודאתו תיעשה באישור בית המשפט ומנימוקים מיוחדים שיירשמו.

 

הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יתיר למערער לחזור בו מהודאתו רק בנסיבות חריגות, בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו של המערער או אם ההודיה הושגה שלא כדין (ראוע"פ 1958/98פלוני נ' מדינת ישראל,רע"פ 7292/04, יעקב שרמן נ' מדינת ישראל) המקרים בהם מתאפשר לנאשמים לחזור בהם מהודייתם הם חריגים ונדירים. כך, למשל, לא התאפשר למערער לחזור בו מהודיה בשלב הערעור, אף שלא היה נוכח בישיבה שבה הודה סנגורו בשמו בעובדות כתב האישום ( רע"פ 2473/98 , חלבי נ' מדינת ישראל). הטענה שם לא התקבלה, בין היתר, משום שהמערער נכח בישיבה שלאחר ההודיה בשמו, ואף טען בעצמו לעונש, אך לא מצא להודיע לבית המשפט בדרך כלשהי כי הודייתו נעשתה בשגגה וכי מבקש הוא לחזור ממנה. כך גם נקבע כי דחיית הסדר טיעון, כשלעצמה, אינה מצדיקה מתן אפשרות למערער לחזור בו מהודייתו (ע"פ 1958/98, פלוני נ' מדינת ישראל. עם זאת, ראו בעניין זה גם דנ"פ 1187/03 , מדינת ישראל נ' פרץ, ובעיקר חוות דעתו של כב' השופט גרוניס, שם.

לאחרונה נקבע עוד, כי המלצתו של סנגור למערער להודות, תוך הבהרה שאם לא יודה צפוי לו עונש כבד יותר, אף היא אינה מצדיקה מתן היתר לחזור מהודיה (רע"פ 10705/05, מסיקה נ' מדינת ישראל). וראו עוד, לאחרונה, לעניין חזרה מהודיה הנובעת מ"מפח הנפש" עקב עונש כבד מהצפוי, ע"פ 1718/06 אברג'יל נ' מדינת ישראל) (ר' ע"פ 10518/06 , בטאט נ. מדינת ישראל, כב' השופט ד. חשין)

 

דוגמאות למקרים החריגים שבהם מאפשרים לנאשמים לחזור בהם מהודייתם מתייחסות לטעות בדבר הבנת ההודיה על ידי המערער (ראו קדמי, בספרו הנזכר לעיל, בעמ' 997), או להודיה שנמסרת בעקבות הבעת דעה מצד השופט באשר לעונש הצפוי למערער ( ע"פ 6877/95 , גולן נ' מדינת ישראל ). שיקול נוסף המובא בחשבון בעניין זה הינו "רצונו הכן והנחוש של [נאשם] לנסות להוציא לאור את צדקתו" ( ע"פ 3754/91 , מדינת ישראל נ' סמחאת (להלן:"סמחאת"; שם הותר למערער , בדעת רוב, לחזור בו מהודייתו, לאחר שחזר בו עוד בטרם מתן גזר הדין).

בתי משפט רואים במתן פתח רחב לנאשמים להתחרט על הודייתם כדבר העלול להוביל לתופעה בלתי רצויה, שבה נאשמים יודו לאחר שבאי כוחם יסבירו להם כי כך יהיו צפויים לעונשים פחותים, ולאחר מתן גזר הדין, ישקלו האם כדאי לחזור בהם מהודייתם (ראו ע"פ 945/85 , פלוני נ' מדינת ישראל ). אמנם, בשקילת "רעה" זו אל מול עשיית הצדק, ברי כי "חייבת לנטות כפה של האחרונה, חרף 'המחיר' שמשלם הציבור כתוצאה מזה". עם זאת, עשיית הצדק אין פירושה כי יש לאפשר לנאשמים לחזור בהם מהודייתם כל אימת שהם מבקשים זאת. בית המשפט ישקול את בקשתו של נאשם לחזור בו מהודייתו על פי נסיבות המקרה הקונקרטיות, כש רשימת "הנימוקים המיוחדים" אינה רשימה סגורה . ב התאם לעקרונות דלעיל שהותוו בפסיקה יקבע הדין לגבי כל תיק ותיק באופן פרטני.


קבע/י פגישת ייעוץ ללא התחייבות :1700-70-10-15

ראו עמוד הצלחות משפטיות!

 

צור קשר ואנו נשמח לעזור לך
טל.  התקשר/י עכשיו: 1700-70-10-15
 
 
* שדות חובה

על מנת שנוכל לבחון את הפנייה בצורה המיטבית אנא צרף כל חומר רלוונטי
כגון: דו"ח משטרה, זימון לדין, תוצאות ועדה רפואית ועוד